ה"פ 27423-03-14 אל מתן 2004 בע"מ נ' מי כרמל בע"מ

הוגשה בקשה על ידי המבקשת/הנתבעת לדחיה על הסף של ההליך.

בבקשתה מסבירה המבקשת, כי בתאריך 9.2.15 התקבלה במשרד להגנת הסביבה החלטה בנוגע לערר שהגישה המשיבה כאשר בהחלטה זו דחה המוסמך מטעם המשרד להגנת הסביבה את כל טענותיה של המשיבה (התובעת/המבקשת בהליך שבפני שהינו תהליך של בקשה לסעד הצהרתי במסגרת המרצת פתיחה).

משכך טוענת המבקשת, כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. מדובר בהליך שנפתח הסותר את חוק תאגידי מים וביוב תשס"א – 2001 (להלן:"החוק") אשר מכוחו לטענתה של המבקשת יש דרך אחת ויחידה לתקוף את החלטת המוסמך והיא באמצעות סעיף 52 ב' לחוק ומשכך הסמכות העניינית לתקיפת ההליך איננה בבית משפט זה.

וכך קובע סעיף 52 (ב) לחוק: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת המוסמך לפי סעיף קטן א' רשאי לערער עליה לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצא הנכס בתוך 45 יום מיום שנמסרה לו החלטת בית משפט שלום לפי סעיף זה היא הניתנת לערעור ברשות".

כלומר הדרך היחידה שמאפשר המחוקק לטענת המבקשת לתקוף את החלטת המוסמך היא באמצעות ערעור לבית משפט השלום על ההחלטה שניתנה על ידי המוסמך מטעם המשרד להגנת הסביבה ולא בהליך אותו נקטה המבקשת שהינו בקשה לסעד הצהרתי שאינה מופיעה כלל בחוק.

המבקשת מדגישה, כי בניגוד למקרים אחרים כאן התקבלה החלטת המוסמך להבדיל ממצבים שבהם לא התקבלה החלטה שכזו ומרגע שהתקבלה יש למחוק את התובענה ולאפשר את הפעולה לפי סעיף 52 (ב) לחוק.

עוד מדגישה המבקשת את שיקולי היעילות, דהיינו, לא יעלה על הדעת שבית משפט יערוך שני הליכים דומים (שלא לומר זהים) שעוסקים באותו חיוב עצמו.

תקיפת ההחלטה באמצעות סעיף 52 (ב) לחוק היא תקיפה של החלטה מנהלית שהתקבלה במשרד להגנת הסביבה והשיקולים שעל בית המשפט לשקול שונים לחלוטין מהשיקולים שעל בית המשפט לשקול בהליך דנן.

שיקול הדעת שניתן בהחלטה המנהלית פחות רחב משיקול הדעת העומד בפני בית משפט זה ולכן המסלול היחידי אותו נתן המחוקק בסעיף 52 ב' למפעלים שמעוניינים להסיג על החלטת המוסמך הינו בדרך אותו מציינת המבקשת.

המשיבה בתגובתה טוענת, כי הבקשה הוגשה על רקע התחמקות של המבקשת מהמצאת המסמכים האלמנטריים שאמורים להיות נלווים לדרישותיה לתשלום. המשיבה מדגישה, כי הוראת סעיף 51 לחוק קובעת כי תאגיד המים רשאי ליתן מספר הוראות למפעלים הנמצאים בתחום שיפוטו ובין היתר הוראה בעניין תוכנית הניטור ותוצאות הניטור ודבר איכות שפכי התעשיה של אותם המפעלים.

כך קובע סעיף 51 לחוק:

"חברה רשאית לקבוע במפעלים שבתחומה הוראות בעניינים אלה 1. טיפול מקדים בשפכי תעשיה, הוראות יבואו נוסף על הוראות לפי כל דין ולא יגרעו מהם.

2. ניטור של איכות שפכי התעשיה ודיווח על תוצאות הניטור לחברה בדרך ובתדירות שקבעה

3. חובת מסירת הודעה לחברה על כל שינוי שחל בספיגה או באיכות של שפכי התעשיה אשר יש בו כדי להשפיע על תקינות פעולתה של מערכת הביוב או איכות הקולחין או הבוצה שהיא מייצרת".

המשיבה מסבירה כי הערר שהגישה למשרד להגנת הסביבה ואשר הוגש מכח סעיף 52 א' לחוק, עניינו היה בדבר ותוכנית ותוצאות הניטור של המשיבה/התובעת.

על תוכנית ניטור זו ותוצאותיה אכן הדרך הנכונה היא לפנות בערעור לבית משפט השלום.