ה"פ 25786-01-13 חאוי ואח' נ' משרד המשפטים/ רשם ההקדשות ואח'

בבקשה המתוקנת שהגישו המבקשים לבית המשפט עתרו למתן סעד הצהרתי אודות קיום הקדש בשם "יד מרדכי" וביקשו כי ייקבע שהנכס הנמצא ברח' נבון 8 בירושלים, הרשום כגוש 30072 חלקה 57, הוא בבעלותו של ההקדש (להלן: "הנכס"). הנכס, שהבעלות המלאה בו רשומה במרשם המקרקעין על שם "ישיבת ובית כנסת 'יד-מרדכי'", משמש בעיקרו של דבר כבית כנסת. עוד ביקשו כי בית המשפט יקבע את מטרות ההקדש ותנאיו, וימנה את המבקשים כנאמני ההקדש.

הבקשה המתוקנת תוקנה במהלך הדיונים בתובענה פעם נוספת, בדרך של הוספת המשיבים 2 ו-3. זאת לאחר שהמשיב 3 התייצב לדיון שהתקיים ביום 25.12.14 והעלה טענות מהן השתמע כי הוא כופר בכך שהנכס נרכש על ידי ההקדש. לצדדים הוצע בתום אותו דיון מתווה אפשרי להגיע להסכמה בנוגע לניהול ההקדש, אולם נראה שהמגעים ביניהם לא עלו יפה. לאחר שהומצאה הבקשה המתוקנת למשיבים 2 ו-3, התקיים דיון ביום 15.11.15. המשיבים 2 ו-3, שלא הגישו כתב תשובה מטעמם (על אף שבא-כוחם טען אחרת), טענו במהלך הדיון כי מדובר בהקדש המנוהל על ידי בית הדין הרבני, ולפיכך בית משפט זה נעדר סמכות לדון בעניינו. המשיבים 2 ו-3 לא הציגו ראיה כלשהי לעניין זה במהלך הדיון, למעט מסמך הזמנה לדין (להליך שהתנהל בשנת 2007) שלא ניתן היה ללמוד ממנו אם הוא אכן עוסק בעניין הקשור לניהול ההקדש או אם ניתנה החלטה כלשהי בעניין. לפיכך נקבע בתום הדיון כי המבקשים יגישו מסמכים הנוגעים לטענות אלה וטיעון מתאים עד ליום 29.11.15, המשיבים ישיבו עד ליום 20.12.15 והמבקשים יוכלו להשיב בקצרה עד ליום 28.12.15.

המבקשים הגישו טיעון סדור במועד, וצרפו אליו את המסמכים מההליך שהתנהל בבית הדין הרבני. על פי מסמכים אלה, הוגשה בקשה לבית הדין הרבני להוסיף את שמם של המבקשים כחברים לועד בית הכנסת, אלא שכבר ביום 11.2.07 ביקשה המבקשת למחוק את הבקשה לאחר שהתברר לה, על פי הנטען בבקשתה, כי בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בענייני ההקדש. בית הדין הרבני קיבל בקשה זו והורה על מחיקת הבקשה בהחלטתו מיום 14.3.07.

המשיבים 2 ו-3 לא מצאו לנכון להגיב לאמור בטיעון המבקשים, ולא עשו כן גם לאחר שניתנה להם אפשרות נוספת לעשות כן עד ליום 3.1.16. נראה שלא בכדי לא השיבו המשיבים לטיעון, שכן מהמסמכים המצורפים לו עולה כי טענתם של המשיבים 2 ו-3 היתה חסרת בסיס מתחילתה, ואין כל החלטה של בית הדין הרבני מכוחה ניתן להסיק כי הוא המוסמך לדון בענייני ההקדש. דומה כי דבר זה היה ידוע למשיבים, שעה שמהמסמכים שהוצגו נראה כי בני משפחתם היו מעורבים באותו הליך.

כפי שהובהר בהחלטה שניתנה בתום הדיון מיום 15.11.15, מהמסמכים שצורפו לבקשה המתוקנת עולה בבירור שהאגודה העותומאנית הוקמה לצורך הקמת הקדש. ממסמכי היסוד של האגודה, שהוגשו למשרד הפנים ביום 7.8.1972, עולה כי שמה של האגודה כפי שנרשם במשרד הפנים הוא "ישיבה ובית כנסת 'יד-מרדכי'" (כפי שעולה מ"הצהרה בדבר יסוד אגודה"). בתקנות האגודה צוין בפתח התקנות שם האגודה כפי שנרשם ב"הצהרה בדבר יסוד אגודה", ומתחת לו הובהר כי השם המלא הוא "ישיבה ובית הכנסת 'יד-מרדכי' – הקדש ביבי מרדכי ז"ל" (פסקה 1 לתקנות האגודה). עוד נקבע בתקנות האגודה כי "החברים החותמים מטה יהוו את הועד החוקי לפי החלטת המקדיש" (פסקה 4(א)(2) לתקנות האגודה; ההדגשה הוספה – ר.ו.). ממסמכי היסוד של האגודה עולה, אפוא, בבירור כי מדובר בהקדש וכי בית הכנסת הוקם כהקדש על שמו של מרדכי ביבי ז"ל.

הנכס מושא התובענה נרשם במרשם המקרקעין ביום 19.12.72 על שם "ישיבת ובית כנסת 'יד-מרדכי'". מכל אלה עולה כי הנכס נרשם על שם האגודה העותומאנית, והוא בבעלות ההקדש.