ה"פ 24337-07-15 פרייסמן נ' עמידר,החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח'

המבקשת, עתרה לפסק דין הצהרתי שיצהיר כי הזכויות בדירה הנמצאת ברח' יציאת אירופה 17 דירה 5 בבאר שבע הינן של המבקשת. המבקשת מציינת כי מדובר בזכויות חוזיות אשר אינן רשומות בלשכת רישום המקרקעין אלא אצל המשיבות 1 ו – 2 בלבד.

המשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "המדינה"), טענה כי בהתאם להלכה שנפסקה מפי כב' הש' י עמית בה"פ ( מחוזי –חיפה) 119/08 שוויצר נ. רפאל (להלן: "פס"ד שוויצר"), אין חשיבות לשאלה אם המקרקעין רשומים בלשכת רישום המקרקעין אם לאו וכל תביעה במקרקעין למעט תביעות שעניינן חזקה, שימוש או חלוקה, נתונה לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי בלבד.

אציין, כי כפי שציינה המבקשת בצדק בתגובתה, בטעות נרשם בתשובת המדינה כי מדובר בהלכה של בית המשפט העליון בעוד שפס"ד שוויצר ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה. לעמדת המבקשת, כל עוד מדובר בזכויות אובליגטוריות הסמכות נתונה לבית משפט זה, אולם היא אינה מתנגדת להעברת ההליך לדיון בבית המשפט המחוזי אם בית המשפט יהיה בדעה כי הצדק עם המדינה. המדינה בתשובתה לא חזרה בה מעמדתה וביקשה כי נוכח ההסכמה של המבקשת, הדיון יועבר לבית המשפט המחוזי.

למרות האמור בפס"ד שוויצר, נראה כי סוגיית הסמכות העניינית הוכרעה בבית המשפט העליון במסגרת ע"א 6529/96 טקסטיל ריינס בע"מ נ. ענת רייך פד נג(2)218 (להלן: "עניין טקסטיל ריינס"). נראה אף כי הלכה זו לא שונתה על ידי בית המשפט העליון. אכן היו החלטות של בתי משפט מחוזיים שצידדו בעמדתו של כב' הש' עמית בפס"ד שוויצר (כך למשל בת"א (מחוזי מרכז) 44936-06-11 פלד נ. בנק לאומי לישראל בע"מ), אולם הייתה אף פסיקה, שדבקה בהלכה כפי שנקבעה בעניין טקסטיל ריינס (כמו למשל ה"פ (מח' י-ם) 46278-02-12 א. ג. יישוב הארץ יזום וניהול בע"מ נ. שאול אסרף ובניו, חברה לבניה בע"מ) ובית המשפט העליון טרם נזקק לסוגיה זו שנית על כן נראה כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

בעניין טקסטיל ריינס בע' 227 נקבע על ידי כב' השופט טירקל כדלקמן:

"...גם בית משפט זה פסק לא פעם בעבר, במקרים שבהם היה מדובר בנכס שלא ניתן לרשום את הזכויות בו במרשם המקרקעין, שיש לראות את הסכם המכר כהסכם להעביר את הזכות החוזית שיש למוכר כלפי בעל המקרקעין; להבדיל מנכס שהזכויות בו רשומות במרשם המקרקעין, שההתחייבות להעביר את זכויות הבעלות או החכירה בו, היא התחייבות להעביר זכות קניינית...".

ובהמשך בע' 230:

"...לאור המצב החוקי הקיים אין לסטות מהכלל, שלפיו זכות קניינית בנכס מקרקעין נרכשת רק עם רישומה במרשם המקרקעין. אם הרישום אינו אפשרי, לא יכולה להירכש זכות קניינית, וזאת על-אף רישום הזכות במרשם אחר כלשהו – לרבות המרשם המתנהל בספרי המינהל, שאמינותו רבה – ועל-אף קבלת החזקה בנכס. כל שנרכש הוא זכות חוזית לקבל את הזכות הקניינית בעתיד, לכשיתאפשר רישום הנכס והזכויות בו במרשם המקרקעין. כך היה גם בענייננו."

נראה אם כן כי כשאין מחלוקת כי בענייננו מדובר בזכויות חוזיות לקבל זכויות קנייניות בעתיד, הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה, ככל ששווי הזכויות אינו עולה על תקרת הסכום הנתון לסמכותו.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים.