ה"פ 24211-03-13החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ נ' נחלת יהודה בע"מ

1.לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, ובה נתבקש בית המשפט לפעול בהתאם לסמכותו לפי חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006, ולהצהיר שהגב' ליבה לנציצקי ז"ל היא הבעלים של נכס המקרקעין הידוע והרשום בלשכת רישום המקרקעין בחיפה כחלקה 21 בגוש 10006 (להלן- הנכס), להכריז על הנכס כ"נכס של נספה השואה", כמשמעותו בחוק, ולהורות למשיבה, שהנכס רשום על שמה, להעבירו לידי המבקשת.

הרקע לתביעה

2.המבקשת, החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ, הוקמה מכוח חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006 (להלן: חוק הנכסים או החוק), במטרה לפעול לאיתור נכסים הנמצאים בישראל שיש יסוד להניח כי בעליהם נספו בשואה, לאיתור היורשים ובעלי זכויות אחרים בנכסים אלו, ולהשבת הנכסים ליורשים ולבעלי הזכויות שאותרו (ס' 1(1) לחוק).

3.במסגרת תפקידיה אלה, ובהתאם לסמכותה על פי החוק, מבצעת המבקשת חקירות יזומות וכן פועלת לאיסוף מידע שיסייע בידה לאתר נכסים של נספי שואה. בין היתר, מבצעת המבקשת חיפוש בארכיונים שונים, כדוגמת הארכיון הציוני המרכזי וגנזך המדינה (ס' 4 לחוק). במסגרת חיפושיה אלו, איתרה המבקשת מסמכים שונים הנוגעים לאדמות חפצי-בה, הסמוכות לעיר חדרה, אשר נרכשו על ידי מר יהושע חנקין, "גואל האדמות", בסוף המאה ה-19, ונמכרו לרוכשים שונים. המבקשת הסיקה מן המסמכים שאיתרה כי בשנת 1934 רכשה הגב' ליבה לנציצקי ממר חנקין מגרש באזור חפצי-בה תמורת 65 לא"י. לאחר הליך פרצלציה שנערך בשנת 1937, נקבע הנכס כחלקה 21 בגוש 10006. עוד הסיקה המבקשת מן המסמכים שאיתרה, ומבירורים נוספים שערכה, כי הגב' ליבה לנציצקי שהתה בתקופת מלחמת העולם השנייה בצרפת וכי לא ידוע מה עלה בגורלה לאחר יום 31.12.1945. משכך, סבורה המבקשת, כי הנכס שרכשה הגב' ליבה לנציצקי ממר חנקין חוסה תחת הגדרת "נכס של נספה השואה" כהגדרתו בחוק.

4.הנכס, חלקה בשטח של כ-2 דונם, רשום כיום בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיבה, חברת נחלת יהודה בע"מ. אלא שלטענת המבקשת מדובר ברישום בנאמנות ("בשם מושאל") עבור הרוכשת ליבה לנציצקי. לטענת המבקשת, בשנת 1937 ייסד חנקין את המשיבה, מונה כמנהלה, היה בעל זכות החתימה בה וניהל אותה עד ליום מותו. בסמוך למועד ביצוע הפרצלציה באדמות חפצי-בה, העביר מר חנקין חלק מקרקעותיו בחפצי-בה, אותן מכר קודם לכן לרוכשים שונים, על שם המשיבה, ברישום בנאמנות (בשם מושאל) עבור הרוכשים. מרבית הקרקעות הועברו לימים לרוכשיהן, וחלק מהן נותרו רשומות על שם המשיבה, בשל היעדרות רוכשיהן. בין יתר החלקות שהועברו על שם המשיבה, כך נטען, הועבר גם הנכס שנרכש ע"י גב' ליבה לנציצקי, ובשל העדרה, נותר הנכס רשום על שם המשיבה עד עצם היום הזה.

5.המבקשת, מכוח סמכותה לפי סעיף 10 לחוק הנכסים, פנתה למשיבה, פירטה בפניה את ממצאיה ואת המסמכים אותם איתרה, ודרשה כי הנכס יועבר לידיה בצירוף הפירות שצמחו ממנו. המשיבה סירבה לעשות כן וטענה, בין היתר, כי לא מדובר בנכס של נספה השואה. משכך, ובהתאם להוראות ס' 11 לחוק, הגישה המבקשת את התובענה שלפניי בה היא מבקשת להכריז על הנכס כנכס של נספה השואה ולצוות על המשיבה להעבירו לידי המבקשת.

חוק הנכסים – רקע ומסגרת נורמטיבית

6.הרקע ההיסטורי לחקיקת חוק הנכסים תואר בענין מאייר נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה, כדלהלן:

"יהודים במדינות שונות באירופה ובמדינות אחרות רכשו נכסים בארץ ישראל עוד טרם הקמת המדינה, אם מתוך אידיאולוגיה ציונית ורצון לחזק את היישוב היהודי שישב בארץ, ואם מתוך דאגה לעתיד וחשש מפני רוחות המלחמה שנשבו באירופה באותן שנים. היו שרכשו קרקעות או דירות, היו שהשקיעו בקניית מניות ואגרות חוב והיו שהפקידו כספים בבנקים בארץ ישראל. רבים מאותם יהודים נרצחו בתקופת השואה ונכסים רבים נשארו ללא דורש... בתחילת שנת 2000 הקימה הכנסת (ביוזמת חברת הכנסת אביטל קולט) וועדת חקירה פרלמנטרית לחקירת נושא הנכסים של נספי השואה (להלן: וועדת החקירה). מטרתה של וועדת החקירה הייתה לחקור ולהתחקות אחר נכסים של נספי השואה ולפעול להשבתם מגופים שונים כגון בנקים, האפוטרופוס הכללי, קק"ל ועוד... מסקנותיה הנוקבות של וועדת החקירה הובילו לחקיקת חוק הנכסים ולהקמתה של חברה שתהיה הגוף האחראי לטיפול בנושא..." (ע"א 5580/13 דניאל מאייר נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה, 24.11.14).