ה"פ 20582-09-16

לפניי בקשה שלישית לעיכוב ביצוע פסק דין. למעשה, מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פעולות בשני תיקי הוצאה לפועל שפתוחים בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (תיק מספר 509036-03-15 ותיק מספר 01-29659-13-2 (להלן: "התיק השני")), וזאת עד לבירור המרצת הפתיחה שהוגשה בד בבד עם הבקשה. בהמרצת הפתיחה מתבקש ביטול הסכם הלוואה, ביטול שני משכונות, ביטול הליכים בתיקי הוצאה לפועל וביטול מינוי המשיב 2 ככונס נכסים.

1. ביום 20.9.16 דחיתי את הבקשה הראשונה משום שלא הוגשה כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). שם כתבתי כדלקמן:

   "דין הבקשה להידחות, גרידא משום שלא צורף לה תצהיר. אם לא די בכך, לבקשה לא צורפו הסכמי ההלוואה, וכמובן שאינני יודע אלו זכויות הוקנו לבנק במסגרתם – פרטים רלוונטיים עת טוענת המבקשת כי הבנק המחה שלא בצדק את החובות שבבעלותו למשיב 1. יוסף, כי הסכמים אלו גם לא צורפו להמרצת הפתיחה.

   מעל לנדרש אומר, כי עיון בבקשה לגופה ובהמרצת הפתיחה מעלה שאלות של ממש באשר לסיכוייה. לא מצאתי כי צורף תצהיר להמרצה עצמה, על אף הוראת תקנה 255 בתקנות הקובעת, כי המרצת פתיחה תוגש כדרך שמגישים בקשה בכתב, ויחולו עליה הוראות תקנה 241(א). כן אוסיף, על קצה המזלג ולדוגמא, כי בהמרצת הפתיחה מתבקש ביטול הסכמי ההלוואה כסעד, אך אין התייחסות של ממש לעניין זה בגדרי ההמרצה עצמה, ונראה כי הטענה נזנחה עוד באותו כתב הטענות. מעבר לכך, הליכי ההוצאה לפועל מתנהלים בתל אביב, הנכסים בהם עסקינן מצויים בזכרון יעקב ובתל אביב, ורק הסכמי ההלוואה נערכו (כך נדמה) במעלה אדומים. ברם, אם אכן יש למחוק את חלק ההמרצה המתייחס לביטול הסכמי ההלוואה – ואינני קובע מסמרות בדבר כבר עכשיו – הרי שאכן עולה שאלה בעניין סמכותו של בית המשפט לדון בה" (שם, פסקאות 5 – 6).

2. ביום 21.9.16 הוגשה בקשה שניה לעיכוב ביצוע פסק דין, כאשר הפעם צורף לה תצהיר. באותו היום נתתי את החלטתי להלן:

   "בהחלטתי מאתמול קבעתי כי יש לדחות את הבקשה הקודמת ליתן צו שכזה, גרידא משום שלא הוגש תצהיר וכן לא צורפו חוזי ההלוואה הנטענים.

   עתה הוגש תצהיר, אך לא די בכך. קיימים נימוקים נוספים לדחיית הבקשה הקודמת (והנוכחית), וחלקם גם פורטו בגדרי החלטתי מאתמול.

   כפי שכבר ציינתי, הגשת בקשה לסעד זמני צריך שתעשה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), ובפרט, בהתאם לתקנה 365, כאשר תקנת משנה (ב) מחייבת כי לבקשה תצורף התחייבות עצמית.

   התחייבות כאמור לא צורפה. 

   משכך, דין הבקשה להידחות על הסף" (שם, פסקאות 1 – 4).

3. עתה מתבקש בית המשפט (בשלישית) לעכב את המשך הפעולות בתיקי ההוצאה לפועל, ובפרט מימוש נכסי המבקשת, שמושכנו לטובת בנק לאומי ושמשכונם הומחה למשיב 1. טיעוני המבקשת (עוד בגדר בקשתה הראשונה) הם: כי עצם ההמחאה בוצעה שלא כדין, כי החוב בגינו נפתח התיק השני שולם במלואו, וכי מדובר למעשה בקנוניה לנישול המבקשת מנכסיה, שנכרתה בין המשיב 1, לבין המשיב 2 (הוא אחיו של המשיב 1 וכונס הנכסים בתיקים הרלוונטיים) ואדם שלישי – מר דהן. לדברי המבקשת, היא צירפה לבקשה הנוכחית את המסמכים הנדרשים בתקנות, ובהחלטותיי הקודמות.

4. המשיבים הפנו לתגובתם הקודמת וטענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. כן טענו כי טענות המבקשת מתייחסות אך לאחד מתיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדה. בנוסף, התנגדו המשיבים למקצי השיפורים אותם מבצעת המבקשת בבקשותיה.

5. המבקשת חזרה על טיעוניה והשיבה, כי משתקנה את מחדליה הפרוצדוראליים יש להיענות לבקשתה.

   דיון והכרעה