ה"פ 2051-06-15 - פסקדין

בקשת המשיבים 2 ו-3 לסילוק התובענה על הסף ולחלופין להעברתה מבית משפט זה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשל חוסר סמכות מקומית.

רקע הבקשה הינו תובענה שהוגשה בדרך המרצת פתיחה שעניינה תיקון רישום בלשכת רשום המקרקעין של גבולות מקרקעין מוסדרים במושב "שדה עוזיה", זאת מכוח סעיפים 93 ו 97- לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) תשכ''ט- 1969 ) . כן עתרו התובעים למתן צו זמני למניעת כל דיספוזיציה במקרקעין האמורים, בדרך של רישום הערת אזהרה לזכותם.

יסוד הבקשה הוא על רקע המצאם של המקרקעין במושב שדה עוזיה המצוי בתחום סמכותו המקומית של בית המשפט האמור.

תגובת התובעים נתבקשה ונתקבלה ובה מתנגדים הם למבוקש, ולחלופין עותרים הם שלא לסלק את התובענה אלא להעבירה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כמבוקש. תמצית טיעוניהם היא כי אין מדובר בסכסוך בעלות ו/או אכיפת הסכם מכר ו/או אכיפת הסכם פיתוח ו/או פירוק שיתוף ועל כן אין לקבל את טענת הנתבעים שתובענה היא תובענה "שכולה במקרקעין" משכך תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984- (להלן: תקסד"א) חלה עליה, אלא יש לבחון את הנושא לפי מקום מושבם של שניים מהנתבעים – רמ"י ולשכת רשום המקרקעין ברחובות, שניהם בתחום שיפוטו של בית משפט זה. בכל מקרה טוענים התובעים כי אף אם מוקנית הסמכות המקומית לבית המשפט בבאר שבע, הרי שמבחינת מרחק, קרוב מושב שדה עוזיה יותר למחוז מרכז מאשר למחוז דרום, והם אף טורחים ומצרפים מפה שבה נמדדו מרחקי הנסיעה שבין המושב בתי המשפט.

בבחינת הסעד המבוקש ואחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נראה כי אכן משמעות תביעתם של המבקשים היא לתיקון רישום גבול במקרקעין - בשל טענה לטעות של המודד מטעם רמ"י. המדובר איפוא בתביעה לזכויות במקרקעין שיש בה כדי להשפיע על רישום הזכויות במקרקעין וממילא קבלת זכות במקרקעין ושינוי ברישום על שמם של התובעים. סעד כאמור הוא סעד לזכות במקרקעין, ועל כן יש להחיל לכאורה את תקנה 4 לתקסד"א לפיה "תובענה שבמקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו הם מצויים".

באשר למיקום המקרקעין נושא התובענה, הרי שאין מחלוקת שאלה מצויים במושב "שדה עוזיה" המצוי באזור שיפוטו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע.