בנבנישתי נ' מרקוס ואח'

תביעה לאכיפת הסכם למכר דירה.

רקע וכתבי הטענות

1.המבקש הגיש המרצת פתיחה בגדרה עתר למתן פס"ד המצהיר כי זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים ביום 1.1.17, למכירת זכויות המשיבים בדירה מרח' זלמן שניאור 15 בחיפה, והידועה כגוש 11194, חלקה 138, תת חלקה 20 (להלן: הדירה) למבקש תמורת סך 818,000 ₪ (להלן: זיכרון הדברים), הינו הסכם תקף ומחייב את הצדדים.

2.נטען בהמרצת הפתיחה ובתצהיר המבקש, כי המשיבים, שהינם בעל ואשה, פרסמו בלוח "יד 2" מודעה למכירת הדירה. במודעה זו נרשם איש קשר בשם רועי (להלן: רועי), אשר מאוחר יותר התברר כי הינו בן זוגה של לימור - הבת של המשיבים (להלן: לימור).

3.איש הקשר מטעם המבקש היה אבישי, שהינו חברו ועוסק גם בנדל"ן (להלן: אבישי). כנטען, אבישי יצר קשר עם רועי והביע נכונות לרכוש את הדירה, ואכן החלו רועי ואבישי להתכתב במשלוח הודעות, שבאחת מהן, מיום 28.12.16, כותב רועי בזו הלשון:

" כן כעת דיברתי שוב היא [לימור - א.ב] לא מוכנה לרדת מ-830 מאחר ויש תהליכים של תמא"

4.כך כתב רועי, ולמחרת החלה חליפת הודעות בין לימור לאבישי, כאשר האחרון ביקש לראות את הדירה. ביום 1.1.17 המבקש ואבישי הגיעו לדירה שם פגשו לראשונה את המשיב מס' 1 (להלן: המשיב) ואז נודע להם מפי המשיב, כי למרות שהדירה הינה בבעלות המשיבים הרי יש לנהל מו"מ עם לימור המוסמכת לכך, שכן הכוונה ממכירת הדירה הינה העברת התמורה ללימור כדי שתרכוש דירה באזור המרכז, שם היא מתגוררת. באותו המעמד החל אבישי מתכתב באמצעות הודעות עם לימור, ולבסוף סוכם סופית כי התמורה תעמוד על סך 818,000 ₪. לימור אף הציעה פגישה ביום 3.1.17 במשרדו של עו"ד סגל (שגם מייצג את המשיבים בהליך זה) לשם חתימה על הסכם, כן סוכם כי יימסר למשיב שיק על סך 50,000 ₪ כדמי רצינות.

5.מיד לאחר מכן, נסעו המבקש, אבישי והמשיב למשרדו של המבקש בצ'ק פוסט. יש להזכיר, כי בסע' 20 להמרצת הפתיחה המבקש טען, כי בזמן הנסיעה לכיוון משרדו לשם החתימה על זיכרון הדברים, המבקש יצר קשר טלפוני עם עו"ד סגל וברר האם קיימת מניעה מצד המשיבים להתקשר בעסקה למכר דירה, ונענה בשלילה. בהגיעם למשרד נמסר למשיב שיק כמובטח, כן המבקש והמשיב חתמו על זיכרון דברים. בסיום המפגש, הן אבישי והמשיב נסעו לביתו של האחרון, שם חתמה גם המשיבה מס' 2 על אותו המסמך.

נוכח חשיבות זיכרון הדברים, העתק ממנו צורף כנספח לפס"ד.

6.נושא עריכת החוזה הסופי הועבר לעורכי דין מטעם הצדדים שהחלו מחליפים טיוטות ונוסחים מוצעים, כאשר במקביל, ביום 4.1.17, לימור פנתה בהודעה לאבישי וטענה כי נודע לה שהמשיב הוחתם גם על הסכם תיווך. אבישי שלל זאת מכל וכל וגם המבקש הבהיר כי התמורה המוסכמת הינה נטו. בהמשך חלה נסיגה בעמדת המשיבים אשר שיאה במייל אותו שלח עו"ד סגל לב"כ המבקש ביום 13.1.17, ובו מודיע אודות ביטול ההתקשרות. במכתב זה הובהר שהמשיבים לא ידעו כי חלה התקדמות בהליכי תמ"א ואף הונפק היתר בניה. אמנם המשיבים חתמו על ההסכם מול היזם, אולם נוכח חלוף שנים מאז הם סברו בטעות כי העניין ירד מהפרק ובוטל. עוד הדגישו, כי המשיבים שאינם יודעים קרוא וכתוב וללא מתורגמן משפת הסימנים הוחתמו על זיכרון דברים מבלי שהבינו את טיב העסקה ותנאיה.

7. בעקבות הודעה זו הוגשה המרצת הפתיחה, ולאחר מכן גם תשובת המשיבים. בכתב התשובה המשיבים חזרו והדגישו כי המשיבה הינה חרשת אילמת מלידה, ואילו המשיב הינו חרש וסובל מלקות וקשיים משמעותיים בדיבור, כאשר שניהם לא יודעים קרוא וכתוב. המבקש, כך נטען, ניצל את חולשתם זו בהחתימם על זיכרון דברים אותו לא הבינו. המשיבים אשרו את עיקר ההשתלשלות העובדתית עליה עמד המבקש ואשר הובאה לעיל, עם זאת הוסיפו כי שניהם לא ידעו אודות ההתקדמות שחלה בהליכי תמ"א 38 ודווקא סברו כי נוכח חלוף הזמן פרויקט זה לא יצא לפועל, כך שחתימתם על זיכרון דברים הייתה תוצאה של טעות. עוד טענו, כי זיכרון דברים לא משקף הסכם מחייב בהיעדר גמירות דעת ומסוימות.

8.ניסיתי לא אחת להביא את הצדדים להבנות, אך לשווא. משכך, הוריתי להם להגיש את תצהירי עדיהם. המבקש הגיש מטעמו את תצהירו וגם של אבישי; ואילו מנגד המשיבים הסתפקו בהגשת תצהיריהם.

9.בדיון שהתקיים בפניי ביום 8.1.18, נחקרו נגדית המבקש, אבישי והמשיב, כאשר לעניין תצהיר המשיבה הוסכם כי יתקבל ללא חקירה נגדית.

בסוף הדיון ניתנה הוראה לצדדים להגיש את סיכומיהם בכתב.

תמצית סיכומי הצדדים 

10.המבקש בסיכומיו סקר את העובדות שלגישתו הוכחו. בין היתר הדגיש, כי הוכח שניהל מו"מ עם המשיבים באמצעות רועי ולימור, וניתנה הסכמה מפורשת לתשלום תמורה בסך 818,000 ₪. המבקש מזכיר, כי רק לאחר הסיכום אודות התמורה המתחשבת בכלל הנתונים, לרבות הליכי תמ"א שלגביהם ידעו המשיבים, נחתם זיכרון דברים בהסכמת כל הצדדים.