ה"פ 19607-06-15 אלמסרא (ע"ר) נ' בנק הפועלים אום אל פחם 12548 - פסקדין

המבקשת היא עמותה רשומה, והיא הגישה תובענה על דרך של המרצת פתיחה שבה היא עתרה לפסק דין המורה למשיב, בנק הפועלים בע"מ ("המשיב"), להימנע מלסגור את חשבונה מס' ***** המתנהל בסניף אום אל-פאחם ("החשבון"). בגדר התובענה הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, שיורה למשיב להימנע מלסגור את החשבון. סמוך לאחר הגשת הבקשה החלטתי שאין מקום למתן הצו במעמד צד אחד והוריתי למשיב להגיש תשובה, וקבעתי דיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 21.6.15.

עילתה של התובענה וגם של הבקשה הנוכחית הוא הודעת המשיב מיום 3.5.15, שאצל המבקשת מכהן כמנהל מר מחאמיד חוסין ("חוסין"), שהוא גם מורשה חתימה בחשבון מטעם המבקשת. על פי הנאמר בהודעת המשיב, חוסין שימש עד תום השנה שחלפה גם כמנהל בחברה מוסלמית למען אל-אקצא בע"מ ("החברה"), חברה שהוכרזה ביום 15.1.15 כהתאחדות בלתי מותרת (נספח ג' לבקשה). על רקע זה הודיע המשיב למבקשת כי בכוונתו לסגור את החשבון, ומכאן עתירת המבקשת הן בתובענה והן בבקשה הנוכחית. לטענת המבקשת, החלטתו של המשיב לסגור את החשבון מהווה סירוב בלתי סביר לפתוח ולנהל חשבון בנקאי כמשמעות מונחים אלה בסעיפים 2(א) ו-2(ב) בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 ("חוק הבנקאות"). עוד טוענת המבקשת כי סגירת החשבון צפויה להסב לה "נזק כביר, הן כלכלי והן חברתי, שכן חשבון בנק זה מתנהל הרבה שנים ומספרו ידוע לכל התורמים ו/או הגופים שיש למבקשת קשרים עסקיים איתם, וסגירתו תמנע תרומות ו/או קשרים עסקיים אלו, דבר שיש בו כדי להסב למבקשת נזק כביר" (סעיף 26 לבקשה).

תשובת המשיב היא, בקיצור הנדרש, שלפי מידע המצוי בידיו חוסין שימש עד לסוף שנת 2014 כמנהל בחברה, ומשזו הוכרזה כהתאחדות בלתי מותרת, בהתאם להוראות חוק איסור מימון טרור תשס"ה-2005 ("החוק"), לצו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור) תשס"א-2001 ("הצו"), ולהוראה 411 להוראות ניהול בנקאי תקין שהוציא בנק ישראל, היותו של חוסין בעל תפקיד ומורשה חתימה של המבקשת מצדיק את החלטת המשיב לסגור את החשבון, ומכל מקום עושה אותה לסבירה, וכזו שבית משפט לא יתערב בה. על רקע זה טען המשיב שסיכויי התובענה קלושים, והוא הוסיף וטען שבניגוד לטענותיה של המבקשת לא צפוי לה נזק שאינו ניתן לתיקון, שכן אין מניעה שהיא תפתח חשבון בבנק אחר.

לאחר עיון בכתבי הטענות ובטענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הבקשה בחלקה, במובן זה שאורה למשיב להימנע מסגירת החשבון כל עוד לא ניתן פסק דין בתובענה, אולם בצד זאת, נוכח הנסיבות העומדות ביסוד כוונת המשיב לסגור את החשבון, אני מורה שכל עוד מתנהל ההליך תוקפא כל פעילות בחשבון, ולמעט משיכה חד פעמית של היתרה המצויה בו לא תוכל המבקשת לפעול בחשבון בצורה כלשהי.

תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 ("התקנות") תולה את מתן הסעד בשאלה אם בית המשפט שוכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". הוראה זו מחייבת בחינה אם קיימת עילה ביסוד התובענה, אולם אינה מחייבת לפסוק בדבר צדקתו של מי מן הצדדים (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 912 (2013)). נסיבותיו המיוחדות של העניין שבפנינו עושות את הבדיקה לבלתי שגרתית, שכן מצד אחד על המבקשת להוכיח עובדה שלילית, היינו שלא מתקיימות לגביה הנסיבות שהמשיב טוען להן המצדיקות את החלטת המשיב לסגור את החשבון, ומן הצד האחר, לכאורה מתהפך הנטל ועל המשיב להראות את סבירות החלטתו לסגור את החשבון. עם זאת, לדעתי אין צורך להיכנס לנבכי בדיקת קיומה של עילת התביעה, מפני שכפי שיוסבר – די בנימוק אחד, שעניינו מאזן הנוחות, כדי לדחות את הבקשה.

כאמור לעיל, המבקשת טענה שסגירת החשבון תגרום לה נזק בלתי ניתן לתיקון, אולם לא שוכנעתי שאלה הם פני הדברים. טענתה של המבקשת שסגירת החשבון תמנע ממנה קבלת תרומות, מפני שמספר החשבון ידוע לכל מי שבא בדברים איתה, נראית לי טענה סתמית. בעידן הנוכחי, שבו ניתן להפיץ כל מידע בכל נושא ובכל תפוצה שהיא, והכול תוך פרק זמן שאינו עולה על מספר דקות, לא ניתן לקבל טענה ממין זו שהעלתה המבקשת, ולכן, משאין חשש שייגרם לה נזק שאינו ניתן לתיקון, אין הצדקה למתן הסעד הזמני המבוקש.