ה"פ 19508-11-14 - פסקדין

1. בקשת המבקש- הנתבע, מר יצחק כרמי, לחייב את המשיבים - התובעים, ה"ה עמית ושרונה סלוביק (להלן: "כרמי" ו"סלוביק" בהתאמה), בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו.

2. ברקע הבקשה הליכי מימוש נכס בגין חובות סלוביק כלפי כרמי שלזכותו שעבוד בדרגה שניה על הנכס. בנק ירושלים בע"מ הינו נושה המחזיק בשעבוד מדרגה ראשונה.

ביום 30.12.13 ניתן פסק דין בהליך קודם בבית משפט זה (תיק ה"פ 19883-02-11 כב' השופט א' מקובר), לפיו נקבע כי סלוביק הפרו את חובותיהם כלפי כרמי, וכי האחרון זכאי לממש את הנכס של סלוביק נושא המחלוקת דנן, ששועבד לטובת חובותיהם כלפיו. פסק הדין חלוט, לאחר שלא הוגש עליו כל ערעור וביצועו לא עוכב. מקור החוב עצמו נובע מהסכם פשרה מיום 29.4.10 שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום ביום 10.5.10, והתייחסות אליו היתה גם ע"י בית המשפט המחוזי (סעיף 63 לפסה"ד הנ"ל).

3. התובענה דנן היא הליך חדש שהוגש עתה על ידי סלוביק, שתמציתו עתירה להצהיר כי לא הפרו הם את הסכם הפשרה, כי בין הצדדים גובש הסכם חדש שהחליף את ההסכם המקורי, וכי סך הסכומים שנפרעו על ידם בתוספת תמורה בשווה כסף, מהווים פרעון מלא של החוב הנתבע, תוך שכרמי הוא שהפר את ההסכם החדש בהפרה יסודית וגרם להם לנזקים. כן מבוקש להצהיר כי הסכם הפשרה (שאושר על ידי בית המשפט) נוגד את חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג – 1993, וכי לא עומדת לכרמי הזכות למימוש הנכס, הן על רקע הפער העצום בין החוב כפי גרסת סלוביק ושווי הנכס, והן על רקע הטעיות מכוונות של כונס הנכסים. לטענת סלוביק סכום החוב השנוי במחלוקת מצומצם ועומד על סך של כ – 391,000 ₪ (כשכרמי טוען לחוב בסך של למעלה מ-11 מליון ₪).

4. תמצית טענות כרמי בבקשתו היא, כי המדובר בהליכי סרק סתמיים בהם נוקטים סלוביק במטרה להתישו ולהתחמק מתשלום חובם הפסוק, לא משלמים הם לו הוצאות שנפסקו בהליכים קודמים בין הצדדים ולא הצליחו אף להפקיד את סכום הערובה שנדרש מהם לצורך כניסה לתוקף של סעד זמני אותו ביקשו, באופן המלמד כי מצבם הכלכלי קשה וקיים חשש ברור וממשי, שלא יוכלו לשאת בהוצאות משפט ככל שתדחה התביעה והם יחויבו לשאת בהם. עוד טוען כרמי, כי לאחרונה הגישו סלוביק בקשה לזימון 3 עדים נוספים מעבר למצהירים המקוריים, באופן המייקר, מסרבל ומאריך את ההליך. לאור האמור מתבקשת הפקדת הערובה כאמור.

5. תגובת סלוביק נתבקשה ונתקבלה. לטענתם, יש לדחות את הבקשה בטענה להעדר תצהיר, וכן לגופו של עניין לפיו יכולים הם לשלם הוצאות שיפסקו במידה ויפסקו, זאת משהופקד על ידם בלשכת ההוצאה לפועל סכום של 80,000 ₪ במסגרת בקשתם בטענת "פרעתי" הקשורה למעשה לתובענה זו וכן פרעו את חוב הפיגורים לבנק ירושלים, חוב שעמד כנגדם ואשר גרם לבנק לנקוט בהליכי מימוש כנגדם. לעניין אי הפקדת הערובה במסגרת הסעד הזמני שהתבקש, נבע לטענתם הדבר משיקולים שונים שאין בהם כדי להצדיק את הנטען כנגדם. אף סיכויי התובענה אינם מופרכים על פניהם ועל כן ונוכח זכות הגישה לערכאות, יש לדחות את הבקשה.

6.בתגובתו, חוזר כרמי על טענותיו, ולעניין התצהיר – מפנה הוא לתצהיר שצורף על ידו בתגובתו להמרצה וכן לתגובה לבקשה למתן סעד זמני שם נטענו הטענות העובדתיות המשמשות בסיס גם לבקשה זו. אדרבא, לטענת כרמי, דווקא סלוביק לא צירף תצהיר לתמיכה בטענותיו.

7.המסגרת הנורמטיבית הנוגעת לענייננו, מצויה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקסד"א) קובעת כי :

"ביהמ"ש או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".