ה"פ 18942-12-14 ורמניץ נ' גרוסמן ואח' - פסקדין

בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט.

המבקשת והמשיבים הינם שכנים, כאשר המשיבים מתגוררים מעל המבקשת, בבניין המצוי ברח' הציפורנים 8 בת ים.

ביום 31.10.2013 ניתן פסק דין לטובת המבקשת כנגד המשיבים, על ידי המפקחת על רישום מקרקעין בחולון , אשר ניתן במעמד צד אחד וללא כתב הגנה הקובע כדלקמן:

"אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, כדלקמן:

א. לתקן על חשבונם את מקור הליקוי בדירתם וזאת לא יאוחר מיום 15.11.13.

ב. לתקן על חשבונם את הנזקים בדירת התובעת מהליקוי בדירתם וזאת לא יאוחר מיום 1.1.2014."

המבקשת טוענת כי המשיבים לא ביצעו את החיובים נשוא פסק הדין ולפיכך, עתרה למתן סעדים כנגדם בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הסעדים בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט הינם קיצוניים ויש לנקוט בהם במשורה, ורק כאשר אין כל ברירה אחרת (רע"א 6858/14 עמית צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, 11.1.2015).

לצורך נקיטה בצעדים מסוג אלה המפורטים בפקודה על בית המשפט להבין בדיוק מהו החיוב שהוטל על הסרבן והאם הופר.

בשל חומרת הסנקציה המוטלת מתוקף הפקודה נקבע בפסיקה כי כאשר פרשנותו של צו שיפוטי אינה ברורה וחד-משמעית, לא ראוי לעשות שימוש בפקודה לשם אכיפת הצו (בר"ם 4717/06 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ'  עירית קרית אתא, 6.8.2006)

זהו בדיוק המקרה שבפנינו.

בענייננו, למקרא פסק דינה של כב' המפקחת ברור לחלוטין כי לא ניתן להבין ממנו מהו החיוב הוטל על המשיבים. הקביעות שבפסק הדין הינן קביעות כלליות, בלתי ממוקדות ובלתי קונקרטיות.

כך למשל, כלל לא ברור מהו מקור הליקוי בדירת המשיבים אותו המשיבים צריכים לתקן, ומהם הנזקים שבדירת התובעת שתיקונם הוטל עליה.

בנסיבות אלה לא ניתן לנקוט באמצעים הקבועים בפקודה, ולפיכך הבקשה נדחית.

על המבקשת לשקול נקיטתם של תביעות כספיות והצהרתיות קונקרטיות.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' תמוז תשע"ה, 24 יוני 2015, בהעדר הצדדים.