ה"פ 17664-07-13 - פסקדין

1. בקשה למתן פסק דין המצהיר כי המבקשים הם הבעלים של הנכסים המפורטים בבקשה וכי הם רשאים לבצע בנכסים כל עסקה ללא צורך בהסכמת הבעלים הרשום וכי בנוגע לנכסים האמורים אין הגבלה בהעברה/ירושה.

על פי הבקשה המבקשים רכשו לפני 45 שנה דירות מאת הנתבעות 2-1. עד עתה טרם נרשמו הזכויות על שמם ועל כן הם נדרשים להסכמת הנתבעות 2-1 לכל פעולה – רכישה ורישום מכח צוואה. לטענת המבקשים עד השנים האחרונות היו המשיבות 2-1 מאורגנות לשם כך, אך בשנים האחרונות השתנה המצב, דבר שגורם לעיכובים.

2. בתגובת רשם המקרקעין לבקשה נאמר כי הצדדים הרלוונטיים לבקשת הרישום ולהצהרה שאין צורך בהסכמת המשיבות לביצוע פעולות, הן המשיבות 2-1 ולרשם המקרקעין אין כל עמדה. עם זאת נאמר בתגובה כי טבלת הזכויות שצורפה לבקשה אינה משקפת במדוייק את מצבת הזכויות כפי שהיא משתקפת בפנקסי המקרקעין.

3. בתגובת המשיבה 2 נאמר כי מדובר בבניינים אשר נבנו בשנות ה-50 של המאה הקודמת על ידי המשיבות 2-1 בשכונת בית וגן. בדרך כלל הדירות שבנו החברות נרשמו על שם המשיבה 1 אשר החכירה את כל המקרקעין ואת כל הדירות בחכירה לדורות ל-999 שנה למשיבה 2 אשר מצידה החכירה את הדירות בחכירת משנה לדורות לדיירים. על פי התגובה לא כל חוזי החכירה עם הדיירים כוללים את התנאי הדורש את הסכמת החברות, תנאי שמלכתחילה נדרש כדי לשמור על האופי הדתי של השכונה.

על פי התגובה בשנת 1987 החליטו המשיבות 2-1 להעביר ללא תמורה לכל דייר ודייר את זכות הבעלות של המשיבה 1 ואת זכות החכירה הראשית של המשיבה 2. העברה כאמור מחייבת חתימת הסכמים, דווח לרשויות המס ושנוי רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. בעקבות אותה החלטה והודעות שפורסמו בבניינים, קיבלו רוב מוחלט של רוכשי הדירות את הזכויות.

בתגובה צויין כי בשנת 1987 ניתנו גם יפויי כח מאת המשיבות 2-1 לעורכי דין לפעול לביצוע העברת הזכויות האמורות, ובמהלך השנים שלאחר מכן ניתנו יפויי כח נוספים מעת לעת. קיימים, כך על פי התגובה יפויי כח עדכניים מאת המשיבה 2. באשר למשיבה 1 המצב שונה. יפוי הכח האחרון מטעמה ניתן ביום 5.4.2000, מאז נפטרו שני המנהלים של החברה והחברה נותרה ללא אורגן שיפעל בשמה. בהיותה חברה ציבורית שמניותיה מפוזרים בכל העולם בין אנשים רבים קיים קושי בבחירת מנהלים חדשים.

לטענת ב"כ המשיבה 2 הקושי נובע מעמדת רשם המקרקעין אשר עד לאחרונה אישר העברת הזכויות על סמך יפויי הכח האמורים ואולם משחלפו 10 שנים מיום החתימה על יפוי הכח על ידי המשיבה 1, טוען רשם המקרקעין כי תוקפו של יפוי הכח פג ולא ניתן להשתמש בו. לטענת ב"כ המשיבה 2 עמדתו זו של רשם המקרקעין שגויה שכן מדובר ביפוי כח בלתי חוזר ומכל מקום ההוראה עליה מסתמך רשם המקרקעין עוסקת בצד לפעולה מה שאין כן בענייננו, שהמשיבה 1 אינה צד לפעולה הטעונה רישום אלא רק נדרשת הסכמתה. על כן לטענת המשיבה2 כל שנדרש הוא לקבוע כי לא פג תוקפו של יפוי הכח על מנת שהדיירים יוכלו לקבל את הבעלות בדירות או הסכמות להעברה. עוד טוען ב"כ המשיבה 2 כי לכל הפחות בנוגע לאחד הבניינים נראה כי כלל אין הגבלה בהעברה וירושה.

4. עיון בנסחי הרישום שצורפו לתגובת המשיבה 3 לבקשה מעלה כי לכל הפחות ככל הנוגע לחלק מהמבקשים נרשם במפורש כי אין הגבלה על העברה וירושה. ככל הנוגע ליתר, לא ברור האם עובר להגשת הבקשה נבדקו שטרי השכירות המקוריים והאם קיימת בהם הגבלה כאמור (ור' בעניין זה המסמך שצורף לתגובת המשיבה 2). ב"כ המבקשים מתבקש לבחון את הסוגיות האמורות וליתן הודעה מעודכנת עד ליום 7.6.15.

5. עמדת המשיבה 2 כעולה מהדיון שהתקיים היא כי אין צורך בהסכמתה לצורך העברת הזכויות, ומכל מקום היא נכונה לתת את הסכמתה. ב"כ המשיבה 2 ציין כאמור כי הקושי ככל הנוגע למשיבה 1 נובע מעמדת רשם המקרקעין ככל הנוגע לתוקפם של יפויי הכח המקוריים משנת 2000, אשר ניתנו בין היתר על ידי המשיבה 1 לשם העברת הזכויות. ב"כ רשם המקרקעין לא אישרה בדיון כי זוהי אכן עמדת רשם המקרקעין. ב"כ המשיבה 3 מתבקשת איפוא להודיע עד ליום 7.6.15, האם קיימת מניעה מצד רשם המקרקעין מלעשות שימוש ביפוי הכח האמור.