ה"פ 15415-03-16 משה נעמני ואח' נ' מיכאל סנה

זוהי בקשה להצהיר על היעדר תוקפו של מכתב, ששיגר ב"כ המשיב ביום 16/2/16 לב"כ המבקשים, ולפיו בוטל הסכם מכר שבין הצדדים, מחמת הפרתו הנטענת. התבקש, עוד, להצהיר, כי המבקשים קיימו חלקם בהסכם המכר, והם זכאים להירשם כבעליו של הממכר, לאחר שהמשיב יסלק כל עיקול או שעבוד הקיימים לגביו. המשיב גורס, כי בדין בוטל ההסכם, וכי יש להשיב הממכר לחזקתו.

העובדות הצריכות להכרעה ממוקדות וצרות. מרביתה של המסכת אינו רלוונטי כעת. הרקע למסד העובדתי העדכני, יובא, אפוא, בתמצית בלבד.

המבקשים רכשו את זכויות החכירה המוקנות למשיב (ההסכם נערך גם עם חברה בשליטתו של המשיב. לעניין ההליך הנוכחי - מר סנה הוא המשיב היחיד) באולם שמחות באופקים, לפי הסכם מיום 11/2/07 (להלן: "הסכם המכר". למעשה מדובר בשני הסכמים, השני שבהם עוסק בציוד ובמטלטלין). מדובר בגוש 100212 חלקה 2, תכנית 8/104/03/23, מגרש 26, בכתובת רח' ז'בוטינסקי 26 (להלן: "הנכס"). נתגלע סכסוך, והועלו טענות הדדיות של הצדדים, בדבר מחדלים בקיום ההתחייבויות החוזיות, ואלה נדונו בבימ"ש השלום בב"ש, במסגרת ת.א 8066/07, שם הושג הסכם פשרה, שקיבל תוקף פס"ד, ביום 7/6/09 (להלן: "הסכם הפשרה").

הסכם הפשרה עיגן את סכום יתרת חוב המבקשים, בגין הנכס (1,744,000 ₪), ואת לוח התשלומים לסילוק החוב. בסעיף 5 נקבע, כי אם יופרו התחייבויות המבקשים לתשלום התמורה, במועדים שנקבעו, אזי "ההסכמים בדבר מכר הנכס והציוד ייחשבו כמבוטלים והנתבעים מחויבים לפנות הנכס ולהחזיר החזקה... לידי התובע לאלתר". נקבעו הסדרי ההשבה, וחישוב החזר התמורה, למקרה זה. על-פי סעיף 7, סכום של 280,000 ₪, שגילם 7 תשלומים אחרונים (מתוך סדרה של תשלומים רבעוניים בני 40,000 ₪ כל אחד, לכיסוי התשלום האחרון של 744,000 ₪), נועד להיות מופקד בנאמנות אצל ב"כ המבקשים, עו"ד מליץ, עד להצגת אישורי מס שבח, ארנונה ומים, והיטל השבחה לעיריית אופקים. נקבע הסדר לסילוק חובות אלה מתוך כספי הנאמנות, היה והמשיב לא יפעל כנדרש, וזאת- כדי לאפשר העברת הזכויות הנכס על שם המבקשים, עם תשלום מלוא התמורה. ברם, לפי סעיף 8 סיפא של הסכם הפשרה, הוסכם כי: "עם הפקדת מלוא התמורה על ידי הנתבעים (המבקשים דכאן), בידיו של עו"ד מליץ כאמור לעיל, הגם שהתובעים (המבקש) לא המציאו האישורים, ייחשבו הנתבעים כמי שמילאו התחייבויותיהם לתובעים".

בפועל - אומץ על-ידי הצדדים הסדר חוזי נלווה ונוסף על הסכם הפשרה, והם נהגו על פיו באורח "סדרתי" ומתחדש תקופתית, לאורך שנים ארוכות, עד ה"פיצוץ", בשלהי 2015, שהביא לשיגור מכתב הביטול מטעם המשיב ולהגשת הבקשה הנוכחית מטעם המבקשים.

על-פי הסדר זה, שהיווה מודיפיקציה מוסכמת להסכם הפשרה, נדחה, מעת לעת, תשלום יתרת קרן החוב, שהתקבע על סכום של 634,000 ₪, כנגד תשלום ריבית חודשית שסכומה השתנה, וזה העדכני היה 11,500 ₪ לחודש. בכל שישה חודשים נהגו הצדדים (מר משה נעמני, המבקש 1, הוא זה שפעל בשם שני המבקשים בכל הממשקים עם המשיב, מר סנה, ועל כן, מכאן ואילך, ההתייחסות אליו תהיה כאל "המבקש". אין חולק שפעולותיו מחייבות ומזכות גם את הגב' נעמני, המבקשת 2) לחתום על מסמך התקשרות חדש, ברוח האמור, אשר נערך על ידי המשיב. נוסחו של ההסכם "החצי שנתי", הכמעט קבוע הזה, היה דומה בעיקרו, וכלל בקשת אורכה של חצי שנה נוספת, לתשלום הקרן, מצד המבקש, והסכמה, מנגד, של המשיב, לכך, כנגד תשלום הריבית החודשית. באותו מעמד, נהג המבקש ליתן בידי המשיב שיק דחוי לשישה חודשים על הסך 634,000 ₪ (במקום שיק זהה שניתן חצי שנה קודם לכן) וכן המחאות עבור הריבית החודשית כסדרה.

לפי גרסת המבקש, אחרון הסדרי דחיית תשלום הקרן נעשה, באופן שהוא פקע ביום 30.6.15. עד אז שולמו תשלומי הריבית החודשית, ובידי המשיב היה שיק למועד זה, עבור יתרת הקרן. לשיטת המבקש, הוא חפץ, בעיתוי זה, לחדול מדחיית סיום תשלום התמורה עבור הנכס, להביא לפירעון השיק על סך 634,000 ₪ ולשלמו למשיב, וכן, התעתד להביא לרישום הזכויות בנכס על שמו, לאחר שהמשיב ידאג לשחרר את הנכס משעבודים ומעיקולים שרבצו עליו. ברם, ועל כך אין המבקש חולק, הוסכם על הארכת ההסדר לעוד שישה חודשים, עד סוף 2015. במועד זה דרש המבקש, כנגד סילוק יתרת הקרן, לקבל את הזכויות בנכס על שמו, נקיות וחפות מכל שיעבוד ועיקול.

המשיב, וזו גרסתו, טען, כי ההסכם בין הצדדים, בדבר תשלום ריבית ודחיית פירעון הקרן, הוארך עד סוף יוני 2016, וכי לא הייתה זכות למבקש להקדים מועד זה. לראייה – הוא הציג שיק על סך 634,000 ₪, שמועד פירעונו תוקן, לכאורה -בחתימת המבקש, והוא 30.6.16. התאריך המקורי שהופיע בו היה 30.6.15. לטענת המבקש מדובר בזיוף, שנעשה מטעם המשיב, וכי בדרך זו יצר המשיב, בהבל פיו, ראייה כביכול לכך, שהייתה הסכמה לדחיית תשלום הקרן והתחייבות לתשלום ריבית עד אז, ולטענת המשיב (פרוטוקול מיום 3.7.16 עמ' 10 ש. 31-32), מדובר בטעות סופר ברישום התאריך, אשר תוקנה על ידי המבקש, בו במקום, ומדובר בשיקוף של הסכמה אותנטית להארכת ההסדר לעוד שישה חודשים. לטעמו של המשיב, אשר אינו מכחיש, שבשלהי 2015 הציע לו המבקש את יתרת התמורה, אלא שהוא דחה את הסכום המוצע, לא קמה למבקש הזכות להשלים את עסקת המכר ולחדול מתשלומי הריבית, באופן חד צדדי, עד אשר יפקע אחרון הסכמי הדחייה העיתיים – ביום 30.6.16.

כך או כך, עילת ההפרה הנטענת על ידי המשיב, ושהביאה לשיגור מכתב ביטול הסכם המכר, שנסמך על הוראות הסדר הפשרה למקרה של הפרה, הינה, סירובו של המבקש ומחדלו להוסיף ולשלם ריבית החל מסוף 2015 ואילך. גם כאשר המבקש הפקיד בידי בא כוחו, עו"ד מליץ, את סכום יתרת הקרן, ראה בכך ב"כ המשיב משום פעולה חד צדדית, ואף מנוגדת להסכם הפשרה, משום, שלשיטתו, לכל היותר מותר היה להפקיד 280,000 ₪, ולא יותר, עד להשגת האישורים הנדרשים להעברת הזכויות בנכס על שם המבקש.