ה"פ 14814-08-14 מחמד נ' נבואני

התביעה העיקרית עניינה מתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובע הינו בעל זכות החזקה והשימוש הבלעדיים בחלקה 71 בגוש 18440 בשטח 3,253 מ"ר מאדמות כפר ג'וליס (להלן: "חלקה 71" או "החלקה"), וכי לנתבעת אין כל זכות להחזיק ו/או להיכנס ו/או להשתמש בחלקה או בכל חלק ממנה.

בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית הגיש התובע בקשה לסעד זמני במסגרתה עתר למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעת או מי מטעמה להיכנס לחלקה ו/או לבצע בחלקה כל עבודות מכל סוג שהוא וזאת עד למתן פס"ד סופי בתביעה העיקרית. הנתבעת הגישה תגובה בכתב בה טענה, בין היתר, לדחיית הבקשה והתביעה על הסף משני טעמים: חוסר סמכות עניינית וקיומו של מעשה בית דין.

המחלוקת נקבעה לדיון במעמד הצדדים, ובמסגרתו הוצע לצדדים כי תוקדם הכרעה הן בשאלת הסמכות העניינית והן בשאלת מעשה בית דין. בנוסף, נשמעה הערת ביהמ"ש לעניין הפורום הנאות נוכח קיומם של הליכים מקבילים בבית הדין הדתי הדרוזי בין אותם בעלי דין לרבות הכרעה בעניין זיקתם הנטענת לחלקה 71. הצדדים הסכימו לכך והגישו סיכומים בכתב.

לטענת הנתבעת, מדובר בתביעת סרק, חסרת תום לב, שמאחוריה עומד למעשה בנו של התובע (נביה), שכל מטרתה ניסיון פסול לנסות ולנשלה מהזכויות שרכשה כדין בחלקה מיורש זכויות נוסף בחלקה (בשם ג'מאל טריף), בנו של המנוח יוסף מחמד טריף ז"ל (אחד מאחי התובע); הסעד העיקרי הנדרש בתביעה העיקרית הינו למעשה עתירה לקבלת פס"ד הצהרתי לפיו התובע הינו הבעלים החוקי הזכאי להירשם כבעלים על מלוא הזכויות בחלקה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכל כתב התביעה, וסעד זה אינו בסמכותו העניינית של בימ"ש השלום אלא של ביהמ"ש המחוזי.

נטען כי התובע תבע בשנת 1982 את אביו המנוח מחמד טריף טריף ז"ל בבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: "תיק 18/ג'וליס") במסגרתו ביקש לקבל פס"ד לפיו חלקה 71 השייכת לאביו ז"ל, תירשם במלואה על שמו בלבד, תוך קביעה כי ליתר היורשים אין זכויות בחלקה מאחר ולטענת התובע הוא קיבל מאביו המנוח במתנה את מלוא הזכויות בחלקה 71 עוד בשנת 1952, והוא לבדו מחזיק בה ומעבד אותה מאז ומתמיד. ביום 15.1.82 ניתן פס"ד בתיק 18/ג'וליס אשר קבע כי התובע זכאי להירשם כבעלים על מלוא הזכויות בחלקה 71, מכוח המתנה שניתנה לו ע"י אביו המנוח והושלמה עוד בחייו; לאחר מספר חודשים נודע ליתר היורשים (שלא היו צד לאותו הליך) אודות פסה"ד, והם הגישו בקשה לביטולו בטענה שניתן שלא כדין, מאחר ולטענתם, מעניק המתנה, אביו המנוח של התובע התנה את מתן המתנה (הענקת מלוא הזכויות בחלקה 71 לתובע במתנה), כנגד וויתורו של התובע על כל זכויותיו בכל החלקות האחרות ובשאר רכושו של המוריש, אביו המנוח של התובע, ומשלא עמד התובע בתנאי זה, הרי המתנה לא הושלמה, והזכויות בחלקה 71, מעולם לא הועברו במלואם לתובע, אלא שייכות לכלל יורשיו של אביו המנוח. ביום 12.11.82, התקיים דיון בביהמ"ש המחוזי בבקשה לביטול פסה"ד, ובמסגרתו הוא בוטל בהסכמה ובמקומו ניתן פס"ד בהסכמה לפיו התובע קיבל 3/7 מזכויות אביו המנוח בחלקה 71 (לאחר ויתור אחיו של התובע יוסף וסעיד על חלקם בחלקה (1/7 כל אחד) לטובת התובע), כך שסך חלקו של התובע בחלקה 71 לפי פסה"ד זה הינו 3/7 חלקים מהחלקה. יתר הזכויות בחלקה 71 חולקו באופן הבא: כל אחת מאחיות התובע (ריחאנה, אשתייאק, ובדורה) קיבלו 1/7 חלקים מהזכויות בחלקה 71, וכך גם עיזבון האחות המנוחה פאטמה ז"ל זכה ב- 1/7 חלקים מחלקה 71. כמו כן, בפסה"ד מיום 12.11.82 ניתנה אפשרות להשגת ויתורים נוספים של שאר היורשים או חלק מהם לטובת התובע תוך 45 ימים, וככל שיתקבלו ויתורים כאלה פסה"ד יתוקן בהתאם. בניגוד לנטען, ויתורים של שאר היורשים או מי מהם מעולם לא ניתנו לתובע ולאחר תום התקופה בת ה- 45 ימים, הפך פסה"ד בתיק 18/ג'וליס לסופי וחלוט.

בחלוף כ- 9 שנים, בחודש ינואר 1991, הוגשה בקשה לביה"ד הדרוזי בעכו להוצאת צו ירושה בעניינו של המנוח מחמד טריף טריף (אביו של התובע). בטרם מתן צו הירושה, ולפי בקשות התובע ואחיו יוסף וסעיד, התקבלו ויתורים בכתב של יורשות המנוח כמפורט להלן: היורשות ריחאנה, אשתייאק, ובדורה ויתרו באופן סופי על מלוא זכויותיהן בחלקה 71 (סה"כ 3/7 מחלקה 71) לטובת האחים שלהם יוסף וסעיד בלבד ובאופן שווה ביניהם ואילו עזבון האחות המנוחה פאטמה (שכלל את בניה מחמד, נביל ושהרבאן) ויתרו על מלוא זכויותיהם בחלקה 71 (1/7) לטובת התובע בלבד (שהפך בעקבות הויתור לטובתו להיות בעל הזכות להירשם כבעלים על 4/7 חלקים מחלקה 71). ביום 31.1.91 ניתן צו ירושה בעניינו של אביו המנוח של התובע שנתן תוקף לוויתורים הנ"ל וקבע באופן סופי את זכויות היורשים בירושת אביו המנוח של התובע, לרבות בחלקה 71.