שמואל נ' עירית בני ברק

בפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות ו/או אי תשלום אגרת בית המשפט.

1.התובע הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי ולפיו יצהיר בית המשפט כדלקמן:

א.כי לתובע זכות בעלות על מבנה בשטח של 142.8 מ"ר הבנוי בגוש"ח 6643/99 מכוח הסכם מכר מיום 16.1.1992. לחילופין, כי יקבע שהתובע הינו בעל זכות חכירה לדורות מכוח הסכם זה.

ב.כי ההסכם מיום 9.11.1999 אשר נחתם בין הצדדים בטל בהיותו הסכם למראית עין מאחר והצדדים לא פעלו ולא התכוונו לפעול על פיו.

וככל שמתן סעד זה ידחה יקבע כי זכאי הוא לקזז דמי שימוש ראויים שנמנעו ממנו בשל העדר הקצאת מבנה בשטח של 142.8 מ"ר בין המועדים 16.1.1992 ועד ליום 9.11.1999 ובשטח של 129 מ"ר מ9.11.1999 ועד ליום 30.3.2008, סכום אותו יהא זכאי לקזז מכל סכום בו יחוייב לנתבעת.

ג.כי זכאי הוא לסידור חלופי כתנאי לפינויו מהסידור החלוף הקיים בגוש"ח 6190/603.

ד.כי זכאי הוא להשבת מלוא השקעותיו בהרחבת הבניה בגוש"ח 6190/603 משטח של 25 מ"ר לשטח של 135 מ"ר, כתנאי לפינויו.

2.הנתבעת טענה, כי לתובע אין כל זכויות קנייניות במקרקעין הנדונים ולכל היותר לתובע זכויות של בר רשות בלבד, רשות אשר הסתיימה.

לטענת הנתבעת המדובר בשטחי מקרקעין המצויים בבעלותה הציבורית, זכויות אשר נרשמו על שם הנתבעת כבר בשנת 1987, וכי שטחים אלה מיועדים לסלילת נתיב תחבורה ציבורית בעיר בני ברק.

עוד העירה הנתבעת, כי תביעה זו הוגשה על ידי התובע לאחר שהוגשה נגדו תביעת פינוי לבית המשפט השלום המוסמך.

3.בבקשותיה לסילוק התביעה על הסף, טענה הנתבעת כי התביעה הנדונה התיישנה ככל שמבקש התובע סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם משנת 1992 המקנה לו זכויות בעלות במקרקעין.

אשר להסכם משנת 1999 לגביו מבוקש סעד הצהרתי בדבר בטלותו הסכימה הנתבעת כי יינתן סעד כמבוקש, וכך אני מורה.

אשר לסעד הכספי המבוקש על ידי התובע (הסעד הרביעי)– טענה הנתבעת כי יש לדחות סעד זה על הסף מחמת אי תשלום אגרה בגינו.

בתגובה לטענה זו הודיע ב"כ התובע כי מסכים הוא לוותר על סעד זה ועל כן כבר עתה מורה אני על מחיקתו מכתב התביעה.