ה"פ 1312-11-13 פרידמן נ' שפירא (שפירו) ואח' - פסקדין

1.בזיקה לפסקה השנייה לסעיף 7 בפסק הדין, שניתן בתיק זה בתאריך 4.11.2014, הגיש המבקש (הוא הנתבע מס' 1 בהליך העיקרי) בקשה לחייב את המשיב (הוא התובע בהליך העיקרי) בתשלום הוצאות משפט.

2.עניינה של התובענה בסעד הצהרתי, לפיו זכותו של המשיב במקרקעין מסויימים גוברת על זכותם של הנתבעים 2 עד 5 (שאינם צד לבקשה שלפני). תביעת המשיב הוגשה נוכח טענתו, כי המבקש עשה עסקאות סותרות במקרקעין. על קצה המזלג אציין, כי המשיב טען, שהמבקש כרת עמו הסכם למכר המקרקעין חרף היותו מחוייב כלפי המשיב ב"הסכם אופציה", לפיו ניתנה למשיב הזכות לרכוש את המקרקעין בתנאים מסויימים.

אזכיר כי הסכסוך בין הצדדים הגיע עד אולמו של בית המשפט העליון, שקיבל את טענות המשיב (ע"א 692/12 פרידמן נ' שפירא).

3.הצדדים פנו להליך גישור, ובשלב מסוים, עוד לפני תחילת שמיעת הראיות, הגיעו המשיב ויתר הנתבעים לפשרה. המבקש לא היה צד לפשרה, וממילא לא חוייב לשאת בחיוב כלשהו. עם זאת, בעת שהסכם הפשרה הוגש לבית המשפט, ביקש המשיב, כי התביעה שהגיש תימחק ללא חיובו בהוצאות משפט כלפי המבקש.

המבקש התנגד לבקשת המשיב, ועל כן הורתי, שאם עומד הוא על פסיקת הוצאות, יגיש על כך בקשה נפרדת, וזו היא הבקשה המונחת עתה לפני.

4.המבקש סבור כי אין מקום לפטור את המשיב מתשלום הוצאות משפט. להשקפתו "אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי נגרמו למבקש הוצאות בהליך, הכוללות (בין השאר) תשלום שכ"ט, תשלום הוצאות הגישור, הוצאות התייצבות לדיונים והטרחה הנלוות לניהול ההליך, שאינם עניין של מה בכך לאדם מבוגר בן גילו של המבקש."

5.לעומת טענות המבקש, טוען בא כוח המשיב, כי המבקש היה זה שהפר "הסכם אופציה" שכרת עם המשיב, והוא שגרם לכל ההסתבכות שחייבה את המשיב להגיש את תביעתו, וזאת לאחר שבית המשפט העליון קבע בפסק דין שנתן, כי המבקש אכן נושא בחיובים שנקבעו בהסכם האופציה, שכרת עם המשיב (וראו: ע"א 692/12 הנזכר). לדעת בא כוח המשיב, יש לדחות בקשת המבקש לחיוב בהוצאות משפט, ויש לחייב, דווקא אצת המבקש, בהוצאות הבקשה.