ה"פ 12523-04-16 פארס נ' שלמה זינאתי ואח'

בפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף, אשר הוגשה מטעם הנתבעים 1-6.

רקע כללי -

1. בכתב התביעה מעלה התובע, ואפי אסעד פארס (להלן: "פארס") טענות בהתייחס להסכם הלוואה על סך 312,000 ₪ (להלן: "הסכם ההלוואה") אשר נחתם לכאורה בינו ובין הנתבע 8, חמזה חיר (להלן: "חיר"). הסכם ההלוואה מתייחס בין היתר לכך כי לחיר זכות להירשם כבעלים במחצית הזכויות במקרקעין מסוימים (חלקה 89 בגוש 19080, להלן: "הנכס"), ומצוין בהסכם כי הנכס יהווה את אחת מהבטוחות בהסכם ההלוואה, להבטחת החזרת כספי ההלוואה.

2. לטענת פארס בכתב התביעה, הבעלים הרשום של הנכס (במלואו) הוא המנוח עובדיה שלמה זינאתי ז"ל (להלן: "המנוח זינאתי"), כאשר המנוח זינאתי מכר את הנכס (במלואו) לאביו של חיר, המנוח פואז חיר ז"ל (להלן: "המנוח חיר"). עוד טוען פארס, כי חיר קיבל מחצית מהזכויות בנכס בהעברה ללא תמורה מהמנוח חיר, ולכן חיר זכאי להירשם כבעלים של מחצית מהנכס, והיה רשאי לשעבד לטובתו של פארס את זכויותיו במחצית הנכס (כבטוחה להבטחת ההלוואה). על פי הנטען בכתב התביעה, מאחר וחיר לא עמד בתנאי הסכם ההלוואה, פארס זכאי לסעד של אכיפת הסכם ההלוואה, ובתוך כך מימוש הבטוחה בדמות העברת זכויות הבעלות במחצית מהנכס על שמו.

3. נוכח הטענות האמורות, כתב התביעה מופנה כלפי חיר, עיזבון המנוח חיר ועזבון המנוח זינאתי באמצעות יורשיו על פי דין, הנתבעים 2-6 (ולהלן: "יורשי זינאתי").

4. יורשי זינאתי הגישו כתב הגנה ובמסגרתו טענו טענות עובדתיות שונות, עליהן גם מתבססת הבקשה דנן לסילוק על הסף, ולפירוטן אדרש להלן.

5. אף חיר הגיש כתב הגנה, במסגרתו הוא מעלה טענות עובדתיות שונות, אשר נוגעות להסכם ההלוואה, כאשר בעיקרם של דברים מוכחשות טענותיו של פארס בהתייחס להסכם ההלוואה, תוך העלאת טענות למעשה מרמה מצד פארס כלפיו, בגינו אף הוגשה תלונה למשטרת ישראל. אין מקום לפרט עתה את מלוא טענות ההגנה האמורות, אך מן הראוי לציין כי חיר אינו מכחיש, ואף מאשר, כי אכן יש לו (לשיטתו) זכויות בחלק מהנכס, כפי שטוען פארס.

   הבקשה דנן –

6. בבקשתם לסילוק התביעה על הסף, טוענים יורשי זינאתי, כי אין לפארס כל עילת תביעה נגדם, שכן הנכס כלל לא נמכר למנוח חיר (ולכן, ממילא לא הועבר מהמנוח חיר לחיר עצמו).

   לטענת יורשי זינאתי, הנכס נמכר על ידם, כיורשיו של זינאתי, מספר שנים לאחר פטירתו של זינאתי, בסוף שנת 1981, לצד שלישי אשר אינו צד להליך זה (להלן: "הגורם הנוסף"). לתמיכה בטענתם זו מצרפים יורשי זינאתי מסמך הנחזה להיות הסכם מכר בין שלושה מבין היורשים לבין הגורם הנוסף, אשר נרשם בכתב יד, ונושא את התאריך 24.12.1981 (להלן: "ההסכם עם הגורם הנוסף"). לטענתם, מכוח ההסכם האמור, הגורם הנוסף היה אמור להעביר את הרישום לגבי הנכס על שמו אך לא עשה כן, ועל כן נותר הנכס רשום על שם המנוח זינאתי, אך ליורשי זינאתי אין כבר כל זכויות בנכס או בחלקים ממנו.

   ממשיכים יורשי זינאתי ומסבירים, כי על ההסכם עם הגורם הנוסף מתנוססת חתימה של המנוח חיר, אלא שלטענתם המנוח חיר שימש רק כעד לחתימת ההסכם ולא היה צד לו, ולכן עסקת המכר לא נעשתה מול המנוח חיר, אלא מול הגורם הנוסף בלבד. יוער, כי לא ברור בשלב הזה, אם זהו ההסכם היחיד שקיים לגבי הנכס, שמא קיימים הסכמים נוספים, אך בכל מקרה - לטענת יורשי זינאתי, אין להם עניין בסכסוך בין פארס ובין חיר, אין להם עניין בנכס הנדון, ולפארס אין כל עילת תביעה כנגדם.

   עוד נטען, בפן הדיוני, כי היות והתביעה הוגשה כנגד עיזבון המנוח זינאתי, אשר אינו אישיות משפטית, אזי שמן הראוי היה להגיש את התביעה רק כנגד היורשים, ואף נטען כי שתיים מבין יורשות זינאתי נפטרו אף הן, ועל כן יש מקום לכלול את יורשיהן על פי דין כצדדים. לכן, לפחות לגבי שתי היורשות שנפטרו – יש מקום לסלק על הסף את התביעה המופנית נכון להיום כנגד עיזבונות.