ה"פ 12197-01-15 בוכובזה נ' איגל ואח'

1.לפניי המרצת פתיחה, במסגרתה עתר המבקש למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא זכאי להירשם כבעלים בשטח של 543 מ"ר בחלקה 84 בגוש 11008, אשר ממוקמת ברחוב ברדיצ'בסקי בקרית אתא. החלקה היא בשטח כולל של 1002 מ"ר ("המקרקעין") ועל פי הרישום בלשכת רישום מקרקעין הבעלות בחלקה מחולקת שווה בשווה בין המבקש לבין המשיבים.

הצדדים ורקע עובדתי, בתמצית

2.המבקש, רחמים בוקובזה, רכש את המקרקעין בשלמות בתחילת שנות ה- 60 וביום 23.8.1962 נרשמה הבעלות במקרקעין על שמו בלשכת רישום המקרקעין. בעת שהמבקש רכש את המקרקעין הם היו ריקים מכל מבנה, והוא בנה במהלך השנים שתי דירות בחלק הקדמי של המקרקעין. בשנת 1982 הוא מכר את שתי הדירות הנ"ל למשיבים ולהוריה של המשיבה 2, בני הזוג טאוב ("הורי המשיבה") לאחר מכן הוא בנה שלוש דירות בחלק האחורי של המקרקעין, שם הוא מתגורר עד היום.

בהתאם לעסקאות המכר הנ"ל בשנת 1989 נרשמו בלשכת רישום המקרקעין הורי המשיבה כבעלים של רבע מן המקרקעין, כאשר המשיבים נרשמו כבעלים של רבע מן המקרקעין רק בשנת 2002. יצוין כי לאחר מות הוריה ירשה המשיבה את הוריה, ובשנת 2010 נרשמה המשיבה כבעלים של 3/8 מן המקרקעין, כאשר בן זוגה נותר רשום כבעלים של 1/8 מהמקרקעין.

3.בשנת 1984 לאחר שהורי המשיבה רכשו את הזכויות במקרקעין מן המבקש, התגלעו מחלוקות בין הצדדים, והוגשו שתי תביעות לבית המשפט המחוזי (ככל הנראה אחת הוגשה כנגד המבקש והשנייה הוגשה על ידו ת.א 792/84 ות.ה 4846/84 בבית המשפט המחוזי בחיפה).

ביום 13.12.1984 ניתן פסק דין, אשר נתן תוקף לפשרה אליה הגיעו הצדדים, לפיו הצדדים הסדירו את החזקה והשימוש במקרקעין, ובעיקר, הסכימו לכך כי תוקם גדר רשת שתפריד בין החלקות (להלן- "פסק הדין משנת 84"). יצוין כי להסכם הפשרה צורפה מפת מדידה, שנערכה ביום 18.5.82, וכי המפה מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם.

4.כאמור, לאחר שהוריה של המשיבה הלכו לעולמם, בשנת 2010 היא ובן זוגה נרשמו כבעלים של מחצית המקרקעין. לטענת המבקש, לאחר הרישום הנ"ל, הוא ניסה להביא לפירוק השיתוף בין הצדדים, אך ניסיונותיו לא צלחו ולכן הוא הגיש תביעה בבית משפט השלום בחיפה, לפירוק השיתוף במקרקעין שעליהם נבנו 5 דירות, על דרך של רישום הדירות כבניין משותף (ת"א 47978-07-13).

יצוין כי לפי כתבי טענות הצדדים, הוגשה על ידי המשיבים תביעה שכנגד בבית משפט השלום, והתקיימו אף הליכים מקדמיים ומונה מומחה אדריכל ושמאי. לאחר מכן המבקש ביקש למחוק את תביעתו בבית משפט השלום, בטענה כי ישנה מחלוקת האם שטח בגודל של 42 מ"ר, המשמש כשביל דרך, ייכלל ברכוש המשותף או שמא יוצמד לדירה, וטענתו הייתה שעסקינן בסוגיה שעניינה בעלות, שבסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. בית משפט השלום קיבל את בקשת המבקש, והורה על מחיקת תביעתו, עם זאת, התביעה שכנגד נותרה. יצוין כי עניינה של התביעה שכנגד היא ניצול אחוזי בנייה על ידי המבקש, כאשר טענת המשיבים שם הינה כי על המבקש לפצותם בשל ניצול אחוזי הבנייה העודפים, שכן לטענתם שם הוא ניצל מעל למחצית מאחוזי הבנייה.

5.לאחר שהתביעה בבית משפט השלום נמחקה, הגיש המבקש את תביעתו דכאן לסעד הצהרתי, בה מבוקש להורות על תיקון הרישום בספרי המקרקעין, כך שיירשם כי המבקש הינו הבעלים של שטח בגודל 543 מ"ר (להלן- "השטח המבוקש") והמשיבים הבעלים בשטח של 459 מ"ר.

לטענת המבקש הוא זכאי להירשם כבעלים של השטח המבוקש הן לאור הסכמי המכר שנמכרו בין הצדדים, ובעיקר הסכם המכר שנחתם בינו לבין הורי המשיבה, הן לאור החלטת בית המשפט המחוזי בפסק הדין משנת ,84 והן לאור מסמכים שונים שהוחלפו בין הצדדים במרוצת השנים.

טענות הצדדים, בתמצית

6.באשר ללשון ההסכמים, טען המבקש כי בהסכם שנחתם בינו לבין הורי המשיבה (להלן יכונה "הסכם הורי המשיבה") נקבע מפורשות כי הורי המשיבה רכשו דירה ולא בעלות בחלקה. לטענתו, אף אם הורי המשיבה רכשו את זכות הבעלות, הרי שהם רכשו רק מחצית מן הזכויות בחלקה, להוציא דרך ברוחב של 3.5 מטרים ובאורך של כ- 24 מטרים, אשר שייכת לחלקו של המבקש. לטענת המבקש, ההסכם הנ"ל אף קבע מפורשות כי כאשר תעשה חלוקה של החלקה בדרך של רישום בית משותף, הבעלים של החלקה האחורית יזכה לשטח נוסף בגודל של 42 מ"ר.