פאינרו נ' בלום

לפניי בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק").

המבקשת טענה כי המשיב משמיץ אותה, מכפישה, מאיים עליה ופוגע בפרנסתה ובשמה הטוב, ונוהג להטרידה מאז שנת 2015 - אז הכירו לראשונה במסגרת פעילות למען הצלת כלבים שהיו מעורבים בקרבות כלבים, והקמת חווה לשם החזקתם. בשל אי הסכמות בינה לבין המשיב, פתח האחרון במסע השמצה אובססיבי נגדה, במהלכו פתח דף פייסבוק ששמו: "פרויקט יהב האמת", ואליו העלה פוסטים רבים בהם כינה את המבקשת ב- "נוכלת", "גנבת", "מתחזה" ועוד. המבקשת ציינה כי נוהלו בעבר בינה לבין המשיב מספר הליכים משפטיים אשר גרמו למשיב להפסיק, באופן זמני, מהכפשת המבקשת. בין היתר, טענה המבקשת כי הגישה נגד המשיב בקשות למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בתיקים שמספרם: ה"ט 24566-09-15, וה"ט 22849-01-16, ותביע בשל הוצאת דיבה, והאחרון הגיש נגדה תביעה שכנגד. המבקשת ציינה כי הבקשות נדחו. בעקבות הטרדות חוזרות ונשנות, המבקשת הגישה תביעה נגד המשיב בגין לשון הרע, שעודנה תלויה ועומדת ואת הבקשה שלפניי. המבקשת טענה כי המשיב משתמש בשם פיקטיבי ונכנס לעמוד הפייסבוק של העסק החדש שהקימה, וגם שם הוציא את דיבתה לרעה, פגע בפרנסתה ובשמה הטוב. המבקשת טענה כי היא מפוחדת, מרגישה מאוימת מצד המשיב ולא מצליחה להתמודד עם הפרסומים המכפישים אותם מעלה המשיב לפייסבוק. בין השאר, ציינה המבקשת כי למיטב ידיעתה, הורשע המשיב בעבר במסגרת ת"פ 714/09 בגין עבירות של תקיפה ואיומים.

ביום 4.4.17 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיב במעמד המבקשת ונקבע מועד לשמיעת טיעוני הצדדים.

בדיון אשר התקיים בפניי ביום 4.5.17 שמעתי את עדויות הצדדים. המבקשת חזרה על טיעוניה כפי שאלה הובאו במסגרת הבקשה והוסיפה כי המשיב מפרסם בפייסבוק הכפשות נגדה על בסיס יומי ולפעמים גם שעתי וטענה לחשש לחיה. לגרסתה, המשיב טוען כי המבקשת חייבת לו סכום של 100,000 ₪, אשר השקיע, לטענתו, בעמותה שניהלה בשם "פרויקט יהב" (להלן: "העמותה"). המבקשת אישרה בעדותה כי בעבר פרסמה את תמונתו של המשיב ורשמה "עדי המלאך, מלאך המוות.." אך לגרסתה למדה מטעויות העבר והפסיקה להגיב לפניות המשיב.

המשיב טען כי המבקשת נטלה לכיסה כסף שהוא נתן לה כתרומה לעמותה שניהלה ואשר נועד לצורך בניית חווה לכלבים. המשיב אישר בעדותו כי הוא עומד מאחורי כל הפרסומים שפרסם בפייסבוק נגד המבקשת, אולם הכחיש כי איים עליה אי פעם. המשיב טען כי המבקשת חייבת לו סכום כסף, והעיד כי ימשיך במעשיו כי זכות הציבור לדעת ולגלות את האמת אודותיה (ראו עמ' 10 לפרוטוקול הדיון הנ"ל, שורות 15-23).

בסיכום טיעוניה המבקשת ביקשה להדגיש כי המשיב מעיד על עצמו כאדם אובססיבי אשר שם לו למטרה להכפיש את שמה של המבקשת ולמרר את חיה, בין השאר באמצעות רשת הפייסבוק. המבקשת טענה כי למרות טענותיו הנחרצות של המשיב להונאה מצד המבקשת, הוא בחר שלא להגיש תלונה או תביעה כספית נגדה. גם לו היו למשיב הוכחות לטיעוניו נגד המבקשת, אין הדבר מקנה לו את הזכות להכפישה בפומבי, ולהתחבא מאחורי הטיעון שזכות הציבור לדעת. המבקשת התייחסה להחלטות אשר ניתנו בהליכים קודמים בין הצדדים – ובכלל זה להליכים למניעת הטרדה מאיימת - וציינה כי בעבר ענתה לפרסומים של המשיב נגדה ובעקבות כך נדחו שתי בקשתו שהגישה למתן צו למניעת הטרדה נגדו. המבקשת טענה כי המשיב איננו אדם נורמטיבי וביקשה כי ייתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגדו לתקופה המקסימאלית ככל האפשר, תוך חיובו בהוצאות.