עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' נ' שימשלשוילי ואח'

בפניי בקשה למתן צו בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 (להלן: "החוק"). במסגרת הבקשה עותרת חברת "עמידר" לאסור על המשיבים להטריד מי מעובדי המבקשת בכל אחד מסניפיה ולהורות להם להימנע מלהתקרב למרחק שיפחת מ-500 מ' ממקום מגוריהם, מרכביהם, מעבודתם או ממקום לימודיהם של מי מעובדי המבקשת. עוד מבוקש כי בית-המשפט יורה למשיבים להימנע מיצירת קשר במישרין או בעקיפין עם עובדי החברה בכל אחד מסניפיה, לשאת או להחזיק נשק.

בבסיס הבקשה עומדת התנהלותם הלכאורית של המשיבים באירוע מיום 21.3.17 שבו הגיע המשיב 1 יחד עם אמו (המשיבה 2), אביו, ודודו למשרדיה של המבקשת, ושם, על-פי הנטען, סירבו להשלים עם החלטת המנהלת שלא להראות להם דירות שעונות לצרכיו של המשיב 1. עוד על-פי הנטען המשיב 1 והוריו החלו לצעוק ולהתעצבן. המשיבה 2 השליכה קלסר לעבר המבקשת 2, העיפה כיסא שהיה במקום ונבלמה על-ידי מאבטח שהיה במקום. עוד מפורט בבקשה כי דודו של המשיב 1 (שאינו מופיע כמשיב בבקשה) איים על המבקשת 2, אמר לה כי "אם הייתה גבר היה מפוצץ אותה במכות".

במהלך הדיון שנערך בפניי במעמד צד אחד ביום 23.3.17 הוריתי על הוצאת צו זמני והדיון נקבע למעמד שני הצדדים ליום 2.4.17. בדיון זה, עוד בטרם בית המשפט נדרש לקביעות עובדתית ושאלת הארכתו של הצו הזמני, התבקשו הצדדים להתייחס לסוגיה: האם צו למניעת הטרדה מאיימת יכול לחול גם בעניינו של תאגיד כדוגמת חברת "עמידר". ככל שהתשובה לכך שלילית מתייתר המשך הדיון הנוגע לקביעת ממצאי עובדה והוצאת צו אופרטיבי בהתאם. בסופו של הדיון , אפשר בית המשפט לכל צד, לצרף פסיקה התומכת בעמדתו.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, נדרשתי לפסיקה הנוגעת וכן ליתר הנתונים הצריכים, לעניין הגעתי לכלל מסקנה כי תאגיד אינו יכול לבקש סעד במסגרת צו למניעת הטרדה מאיימת, שכן השימוש בחוק הנ"ל אינו עולה בקנה אחד עם לשונו או עם תכליתו. מספר נימוקים הביאוני למסקנה זו.

בפתח הדברים יש להפנות לסעיף 1 לחוק למניעת הטרדה מאיימת אשר קובע את מטרת החוק ולפיה: "מטרת חוק זה היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו".

סעיף 2(א), בדומה, נוקט לשון: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם, או כי הוא עלול לפגוע בגופו" (ההדגשות לא במקור).

צא ולמד כי לשון החוק נוקטת במפורש ביטויים המופנים כלפי בן-אדם כפרט, הן כלפי זה המבקש את הסעד, הן כלפי זה הגורם את אותה הטרדה מאיימת.

כאמור, פסקי-הדין אשר מצדדים בהחלת החוק על תאגידים עושים שימוש בסעיף 4 לחוק הפרשנות הקובע כי "מקום שמדובר באדם – אף חבר בני אדם במשמע, בין שהוא תאגיד ובין שהוא אינו תאגיד", כאשר סעיף זה יש לקרוא יחד עם סעיף 1 רישא לחוק הפרשנות, המסייג כאמור את תחולת החוק ומציין כי: "חוק זה יחול לגבי כל חיקוק והוראת מנהל אף אם ניתנו לפני תחילתו, אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון, ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה".