ה"ט 52034-08-16 כהן נ' מורן

מונחת לפניי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

מטיעוני הצדדים עולה כי הם שכנים.

המבקש טוען, בין השאר, כי הוא מפעיל בביתו צהרון והמשיבה מטרידה אותו, את משפחתו ואת באי חצרו בקללות, בצעקות וגם באמצעות שירים ברמקולים. לטענתו, המשיבה מרבה להתלונן נגדו במשטרה על רעש שלא קיים. המשיבה טוענת מנגד, בין השאר, כי המבקש מפעיל בביתו גן ילדים במשך שעות היום והדבר יוצר רעש ומהווה מטרד. המשיבה מכחישה כי איימה על אשתו של המבקש, אך אמרה לה כי היא תפנה "לפיקוח ולמשטרה" עקב הרעש שנובע מפעילות גן הילדים.

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לאחר ששמעתי את דבריהם בדיון וכן התרשמתי מדבריהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

לאחר ששמעתי את עדויות המבקש, אשתו ואת עדות המשיבה, סבורני כי קיימות טענות הדדיות בדבר יצירת רעש במתחם מגורי השכנים, כאשר לדידו של המבקש, מקור הרעש נוצר על-ידי המשיבה, ולעומת זאת, לדידה של המשיבה מקור הרעש הוא גן הילדים או הצהרון שמופעל בבית המבקש.

בנדון דנן, ככל שמי מהצדדים סבור כי קיים מטרד קבוע ומתמשך של שכן על-ידי שכנו או על-ידי אחר, סבורני כי הפתרונים המתאימים לפלוגתה כגון-דא אינו מצוי במסגרת חוק מניעת הטרדה מאיימת, כי אם מקומה של פלוגתה זו להתברר בהליך המשפטי המתאים, במסגרתו יונחו לפני בית המשפט מלוא טיעוני הצדדים וראיותיהם, תישמענה העדויות ותיבחנה מכלול הפלוגתות שבין הצדדים לפי סדרי הדין המחייבים. בכל מקרה, במסגרת ההליך דנן, לא הונחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית שהנה מניחה את הדעת ואשר מצדיקה מתן צו מכוח החוק שמורה על הרחקה פיזית של המשיבה מהמבקש או מביתו כמבוקש.