הרשאי תאגיד לעתור לצו למניעת הטרדה מאיימת ?

          מבוא

1. לפניי בקשה למתן צו בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב – 2001 (להלן: "חוק למניעת הטרדה מאיימת").

          במסגרת הבקשה עותרת חברת "עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" (להלן: "המבקשת") ליתן צו גורף המרחיק את המשיבים השוכרים דירה מהמבקשת ממשרדי המבקשת, ולהורות להם להימנע מלהטריד מי מעובדי המבקשת בכל אחד מסניפי המבקשת בארץ, ובפרט בכל הקשור לסניף דימונה ולעובדיו ולאסור על המשיבים ליצור קשר מכל מין וסוג שהוא עם מי מעובדי המבקשת למעט באמצעות המערכת הממוחשבת.

2. מנימוקי הבקשה עולה כי לאור מצבה הרפואי של המשיבה התקבלה החלטה אצל המבקשת המאפשרת למשיבים להחליף את הדירה שבקומה הרביעית, אותה הם שוכרים מהמבקשת כעת, לדירה בגודל זהה בקומה ראשונה. המבקשת ציינה בבקשה כי פנתה למשיבים והציעה להם מספר חלופות אך אלו סרבו בטענה כי הם מתעקשים לקבל דירה גדולה יותר ובשכונת מגורים טובה יותר ממה שהוצע להם.

          המבקשת טענה כי משלא נענית דרישתם, המשיבים, פעם אחר פעם, מאיימים כי יגרמו נזק לסניף, מפעילים לחץ וסחיטה באיומים על עובדי המבקשת, מרימים את קולם בצעקות, מגדפים ומאיימים על עובדי המבקשת.

          המבקשת טענה כי היא מבקשת להגן על עובדיה הפועלים במסגרת סמכויותיהם וכי התנהלות המשיבים מונעת מעובדי הסניף לנהל יום עבודה תקין ולתת שירות לקהל הפונים. המבקשת  צרפה מסמכים לתמיכה בטענותיה.

3. בדיון שהתקיים במעמד צד אחד ביום 20.12.16 עם הגשת הבקשה, החלטתי, לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את דברי המבקשת באמצעות מנהלת סניף דימונה, ליתן צו זמני כמבוקש.

          בשולי החלטתי ביקשתי מהמבקשת להידרש לשאלה המשפטית בדבר זכותה לעתור לסעד בהתאם לחוק מניעת הטרדה מאיימת, בהיותה תאגיד להבדיל מ"אדם".

4. בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ביום 25.12.16 עתרה ב"כ המשיבים למחוק את הבקשה.

          ב"כ המשיבים טענה כי המבקשת כתאגיד אינה רשאית לעתור לסעד בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת. ב"כ המשיבים הוסיפה כי לשון החוק מתייחסת במודגש לאדם ולא לכל יישות אחרת.