ה"ט 33579-10-14 ויצמן נ' חייקין ואח'

1.בפניי תביעה על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן "החוק").

2.המבקשת הינה אישה גרושה המגדלת לבד את ילדיה, וביניהם שתי בנות קטינות בנות 11 ו-12 שנה.

3.בשלהי חודש 8/14 עברה המבקשת לגור בדירה שרכשה, בשטח של 66 מ"ר (להלן "הדירה"). הדירה ממוקמת בקומת קרקע, וחלק מחלונותיה פונים לחצר משותפת המשמשת את דיירי הבניין המשותף שבו ממוקמת הדירה.

4.המשיבים מחזיקים בדירה שכורה בבניין המשותף, ומגדלים שני בנים בגילאים 3 ו-5 שנים.

5.שני הצדדים נמנים על העדה החרדית.

6.בבקשתה טענה המבקשת כי המשיב לא מפסיק לדפוק בדלת דירתה ולהתלונן ולהתריע ולצעוק עליה ולהעיר הערות לילדות בענייני צניעות, כגון "הבנות שלך מסתובבות לא בצניעות", "הן הרימו רגל גבוה", "הן יוצאות בלי גרביים החוצה" וכו'. בנוסף טענה המבקשת כי המשיבה "דוחקת" בילדיה הקטינים לשחק בסמוך לחלונות דירתה הפונים לחצר, ומאזינה ומסתכלת לכל תנועה שלה ושל ילדותיה, ועוקבת אחר מעשיהם, דיבוריהם ולבושם בתוך הבית. עוד הוסיפה וטענה כי המשיבים עוקבים בכל הזדמנות אחר הילדות ושואלים אותן שאלות ומצרים את צעדיהן, עד כדי מצב שהילדות רועדות כששומעות את המשיב צועק ברוסית במדרגות הבניין, ומרגישות מאוימות ונרדפות, וחוששות להישאר לבד בבית ו/או לשמוע דפיקות בדלת ו/או לפתוח את דלת הבית.

7.על רקע הדברים הנ"ל, עתרה המבקשת לאסור על המשיבים להיכנס לדירתה ו/או להטריד אותה ואת בנותיה לרבות על ידי דפיקה על דלת הדירה ו/או פנייה אליהן בצעקות, ולמנוע שימוש בחצר המשותפת לילדים.

8.המשיבים הכחישו מכל וכל את טענות המבקשת, וטענו כי המניע האמיתי העומד מאחורי הגשת הבקשה הוא רצונה של המבקשת להדיר את רגליהם מהחצר המשותפת הנושקת כאמור לחלונות דירתה דבר הפוגע בפרטיות משפחתה, וליהנות משימוש בלעדי בחצר הנ"ל.

9.מהעדויות התברר כי הצדדים פנו לרב בבקשה לפתור את הסכסוך שהתגלע ביניהם, והרב הציע להם פשרה שלפיה הבנים של המשיבים לא ישחקו בסמוך לחלונות הדירה הנושקים לחצר, אלא באזור של משטח הבטון כפי שמופיע בתמונות שהוגשו (ראה עדות המשיבה עמ' 11 ש' 21-17), אולם, וכדברי ב"כ המבקשת, פשרה זו אינה מקובלת על המשיבים (עמ' 16 ש' 22).