ה"ט 17641-07-16 מרגלית נ' חפצדי ואח'

מונחת לפניי בקשה למתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 (להלן: "חוק מניעת הטרדה מאיימת" או "החוק").

עם הגשת הבקשה ביום 10.7.2016 התקיים דיון במעמד צד אחד, ובתום הדיון, לאחר עיון בבקשה ושמיעת דברי המבקשת, ניתן צו במעמד צד אחד האוסר על המשיבים לאיים, להטריד, לפגוע בפרטיות או בשלוות חייה של המבקשת. כמו כן, נאסר על המשיבים ליצור קשר עם המבקשת, בעל-פה, בכתב, בטלפון או בכל אמצעי אחר.

דיון במעמד שני הצדדים התקיים ביום 13.7.2016.

המבקשת טוענת בין השאר, כי המשיב 1, שהוא בעל זכויות בנכס שכן לבניין שבו שוכנת דירת מגוריה, יחד עם המשיב 2, איימו לתקוף אותה תוך הפניית דברי גידופים כלפיה. המשיבים מכחישים את טענות המבקשת וטוענים, בין השאר, כי המבקשת נוהגת כלפיהם באיומים וקללות. המשיב 1 טוען כי נוכח מעשי המבקשת, עובר להליך דנן, הגיש בקשה למתן צו מכוח החוק [ה"ט (שלום - י-ם) 66235-06-16 חפצדי נ' מרגלית], ובמסגרתו ניתן צו בהעדר התייצבות המבקשת (המשיבה שם).

לאחר שנתתי את דעתי למכלול טיעוני הצדדים, לאחר ששמעתי את דבריהם ואת דברי עדיהם בדיון לפניי וכן לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים בנדון דנן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות זאת לאחר שהתרשמתי על יסוד התמונה הכוללת שהונחה לפני בית המשפט, כי מדובר לכאורה בסכסוך אזרחי, שעניינו בין השאר ובעיקר, שימוש ברכוש המשותף וטענת המבקשת לפיה מתבצעת ברכוש זה בניה בלתי חוקית על-ידי מי מהמשיבים.

מלבד זאת שאין הפתרונים לסכסוך כגון-דא במסגרת הסמכויות שבחוק מניעת הטרדה מאיימת, אלא שגם, וזה העיקר, המבקשת לא הניחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית מספיקה ומהימנה שיש בה להצדיק מתן צו מכוח החוק, כנגד המשיבים.