ה"ט 11559-11-14 ח'ורי ואח' נ' נסרה

לפני בקשה למתן צווים מכוח חוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב - 2001 (להלן – החוק).

1.המבקשים, אב ובן, הגישו את הבקשה בעקבות אירוע בו הותקפו לטענתם על-ידי המשיב.

2.לטענת המבקשים, ביום 1.11.14, במהלך פגישה שהתקיימה בינם לבין דודו של המשיב, בשם ח'אלד שדאפנה (להלן – ח'אלד), תקף המשיב את המבקשים, בכך שדחף את המבקש 1 וגרם לנפילתו וכן תקף את המבקש 2 לרבות באמצעות מוט שהחזיק בידיו.

3.ברקע הדברים עומד סכסוך בין המבקשים לבין ח'אלד, דודו של המשיב, בקשר להסכם קומבינציה שנחתם ביניהם ביום 1.5.04, על פיו התחייב ח'אלד לבנות בניין על מקרקעין שבבעלות המשיב 1, וכנגד כך לקבל חלק מהזכויות במקרקעין ובבניין. הסכם זה היה נושא להתדיינות משפטית בין הצדדים, בסופה נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. כעולה מטענות הצדדים, פסק-הדין לא הביא לסיום המחלוקות, וכיום חלוקים הצדדים בשלה האם הוא מופר על-ידי ח'אלד. בפועל, לפי העולה מהעדויות, הוקם על המקרקעין בניין, שהוא עדיין בלתי מושלם (להלן – הבניין), וזהו המקום בו התרחש אירוע התקיפה הנטען. עוד עולה מעדויות שני הצדדים, כי המשיב מתגורר בפועל באחת מהדירות בבניין.

4.המשיב מכחיש את הטענה כי תקף את המבקשים. לטענתו בתצהיר שהוגש מטעמו עובר לדיון, הוא לא נהג במבקשים באלימות פיזית ולא הטריד אותם בכל דרך, אלא נהפוך הוא – ביום האירוע המתואר הגיעו המשיבים לבניין בו הוא מתגורר, ותקפו אותו שניהם, וכתוצאה מכך נחבל בגופו.

5.בדיון שהתקיים בפני ביום 18.11.14 העידו המבקשים והמשיב. המבקש 1, שהוא כבן 63 שנים, העיד כי נפגש בבניין עם ח'אלד על מנת ללבן נושאים הקשורים לבנייה. המשיב הגיע אף הוא למקום והתערב בחילופי הדברים ביניהם. לטענת המבקש 1, הוא ביקש מהמשיב בנימוס שלא להתערב, ואז לטענתו דחף אותו המשיב בשתי ידיו. בנו, המבקש 2, נחלץ לעזרתו, ואז תקף המשיב את המבקש 2, הרים בידיו מוט שהיה במקום והיכה בו באמצעותו. המבקש 1 ניסה לגונן על בנו ואז דחף אותו המשיב והוא נפל ונפגע. על השתלשלות זו העיד גם המבקש 2, אשר הדגים כיצד פגע בו המשיב עם המוט בעת שהגן על ראשו עם ידיו. המשיב, מנגד, הכחיש בעדותו כל אלימות מצידו וטען כי המשיב 2 הוא שתקף אותו. לדבריו, הוא לא פנה לטיפול רפואי ולא הגיש תלונה על האירוע, שכן מדובר היה באירוע לא משמעותי שלא הצדיק נקיטה בפעולות כאמור.

6.לאחר ששמעתי עדויות הצדדים אני רואה לתת אמון בעדויות המבקשים ולהעדיף אותן על עדות המשיב. עדות שני המבקשים היתה קוהרנטית וברורה, והיא נתמכת ברישומים הרפואיים שהוצגו המצביעים על כך שבסמוך לאחר האירוע פנו המבקשים לטיפול רפואי ואצל המבקש 2 אובחנו חבלות בחלקי גוף שונים, וכן בתמונות החבלות שהוצגו במהלך הדיון. גרסת המשיב, מנגד, נגועה בסתירות; בעוד שבתצהיר שהוגש מטעמו צויין במפורש כי הותקף על-ידי שני המבקשים (ובלשון התצהיר – הותקף על-ידם "ביחד ולחוד", סעיף 9 לתצהיר), הרי שבעדותו בפני הודה כי המבקש 1 כלל לא תקף אותו, ואישר את גרסתו של המבקש 1 כי פנה אליו בנימוס וביקשו שלא להתערב בשיחה בינו לבין ח'אלד (עמ' 9, ש' 15-16), ומיקד את התקיפה הנטענת במבקש 2 בלבד. סתירה זו בין הגרסאות לא הוסברה בדרך כלשהי והיא מקרינה על המהימנות שניתן לייחס לאופן תיאורו של המשיב את אשר אירע, שהינה מוגבלת. אף התנהלותו של המשיב לאחר האירוע, כאשר לא נקט בכל פעולה בעניין כגון הגשת תלונה למשטרה, איננה מתיישבת עם גרסתו כי הותקף, והטענה בתצהירו כי נפצע ונחבל עקב תקיפתו לא נתמכה בראיה כלשהי, ואיננה מתיישבת עם האופן בו הציג את הדברים בחקירתו כאילו מדובר היה "בוויכוח קטן" ותו לא (עמ' 10, ש' 13, ש' 29) . נוכח כל האמור, אני מקבלת את גרסת המבקשים, ולפיה המשיב תקף אותם פיזית במהלך וויכוח שהתעורר בין הצדדים בבניין.

7.תקיפת המבקשים על-ידי המשיב בענייננו מקימה עילה להוצאת צו מכוח החוק וזאת הן לפי ההגדרה הבסיסית בסעיף 2 לחוק, והן לפי סעיף 4(ב)(2) לחוק. לעניין ההגדרה הבסיסית, מתקיים בענייננו הרכיב שעניינו קיום חשש סביר להישנות מעשה של הטרדה מאיימת בעתיד, כפי שהוא נלמד מהנסיבות; מדובר בנקיטת אלימות פיזית ע"י המשיב, דבר שחומרתו ברורה, כאשר ברקע הדברים ניצב סכסוך מתמשך שהמשיב קשור עליו דרך זיקתו לדודו ח'אלד ומגוריו בבניין שבמחלוקת. לפי עדות המבקשים, המקובלת עלי, בעבר היו חיכוכים קודמים והשמעת איומים מצד המשיב, ואף מגרסתו של המשיב עצמו בתצהירו עולה כי מדובר בסכסוך מתמשך ולא נקודתי בלבד (ראו סעיף 8 לתצהיר). בהינתן הסכסוך הנמשך והאקטואלי בין הצדדים והידרדרותו כדי נקיטת אלימות פיזית ע"י המשיב, מתקיים חשש סביר בנסיבות להישנות בעתיד של מעשים מהסוג שהיווה רקע להגשת הבקשה. קיימת, איפוא, עילה לפי החוק למתן צו למניעת הטרדה מאיימת נגד המשיב.

8.עם זאת, במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט עפ"י החוק בבואו לשקול מתן צו, אין מקום להורות על מכלול הצווים כפי שהתבקשו בבקשה, הכוללים הרחקה של המשיב מהבניין ואיסור עליו להתערב בעבודות המבוצעות בבניין. לעניין זה יש לתת משקל לכך שהמשיב מתגורר עם אשתו וילדיו בבניין וזאת, לפי דבריו שלא נסתרו, משך כ-10 שנים. אין חולק כי המבקשים אינם מתגוררים בבניין אלא מגיעים אליו בהקשר של מעקב בקשר לבנייה המבוצעת בו. אין מקום לצורך דיוננו להכריע בשאלת זכויות החזקה בדירה בה מתגורר המשיב וטענת המבקשים כי מדובר במשיג גבול, או במחלוקת בדבר טענת המשיב כי הוא מהווה "זרועו הארוכה" של דודו לעניין ביצוע העבודות בבניין. מחלוקות אלה, הנוגעות למחלוקת בקשר להסכם הקומבינציה והסכם הפשרה, חורגות מהדיון הנוכחי, וככל שלמי מהצדדים טענות בעניין זה בידיו לנקוט בהליכים משפטיים מתאימים. בהינתן מקום המגורים של משפחת המשיב, הרחקתו מהבניין שבמחלוקת מכוח צו לפי החוק יהווה, בשלב הנוכחי, אמצעי בלתי מידתי בענייננו. הבקשה להורות למשיב להימנע מלהתערב בעבודות הבנייה בבניין חורגת מתחום הבקשה הנוכחית וגולשת לתחום הסכסוך בין הצדדים ביחס ליישום הסכם הפשרה, ואין מקום למתן צו בעניינו בהקשר זה. גם הצו המבוקש להרחקה ממקום המגורים של המבקשים (שאין חולק כי אינם מתגוררים בבניין שהוא מוקד המתיחות בין הצדדים), איננו מתחייב בשלב זה.