ה.א.ל. ערד 2000 (1999) קבלנות ויזמות בע"מ נ' גודה עאמר בע"מ ואח'

החלטה

1.המשיבה 4 (גודה בע"מ) תבעה בבימ"ש שלום את המבקשת דנן (החברה) ושלושה נוספים (המשיבים הפורמליים 1-3) בהמרצת פתיחה לסעד הצהרתי ולפיו היא, ולא המבקשת, הינה הזכאית לתשלומים שונים מהמשיבות הפורמליות בגין ביצוע עבודות תשתית שונות.

ביולי 2010 מונה לחברה כונס נכסים קבוע לכלל נכסיה.

ביום 5.12.10, שעה שהחברה מצויה בכינוס נכסים קבוע, נערך דיון בבימ"ש השלום בהמרצת הפתיחה.

החברה לא התייצבה לדיון, וגם לא הגישה תצהיר תשובה להמרצת הפתיחה.

לאור זאת ניתן בו ביום פסק דין על ידי בימ"ש השלום (כב' השופטת מ. וולפסון) נגד החברה ונגד המשיבים הפורמליים כנעתר בהמרצת הפתיחה.

מתברר, כי התובענה הנ"ל ומועד הדיון האמור לא הובאו על ידי החברה לידיעת כונס הנכסים הקבוע – ודבר פסק הדין בהעדר הובא לידיעתו רק בפברואר 2011 – אגב הליכים אחרים הקשורים בכינוס.

כונס הנכסים פנה איפוא בבקשה לבימ"ש השלום לביטול פסה"ד שניתן בהעדר.

בהחלטה מיום 6.6.11 החליטה כב' השופטת מ. וולפסון לדחות הבקשה לביטול פסק הדין וזאת מאחר ולא מצאה בבקשה, כלשון ההחלטה "...כל אסמכתא בהקשר לביסוס המשפטי על פיו מונה כונס הנכסים לחברה והאם תוכן הצו כלל גם עיכוב הליכים או צו שעל פיו יש לעכב הליכים".

נוכח החלטה זו פנה כונס הנכסים (המבקש שבפני) בבקשה לביהמ"ש של הכינוס בבקשה למתן הוראות ולעיכוב ביצוע פסה"ד האמור.

בתום דיון מיום 5.7.11, במעמד הצדדים, החליט ביהמ"ש של הכינוס (כב' השופטת ש. דברת – בבימ"ש זה) לעכב את ביצוע פסה"ד של בימ"ש השלום (מיום 5.12.10) והוסיף וקבע כדלהלן:

"בהחלטת בית המשפט דהיינו, (ההחלטה הנ"ל מ- 6.6.11) נקבע כי על פי נתוני התיק ההמצאה לחברה (של המרצת הפתיחה – י.א.) הייתה באוגוסט 2010 ואילו מינוי כונס הנכסים היה עוד בחודש יולי 2010.

על כן לא ברור לי הבסיס לסירוב ביהמ"ש לביטול פסק הדין (5.12.10) כאשר ברור מתוך החלטתו הוא, שלא הייתה המצאה לכונס הנכסים.

יחד עם זאת היה מקום שערעור או בקשת רשות ערעור, על החלטתו זו (של בימ"ש השלום מ- 6.6.11 – י.א.) יוגש לביהמ"ש המחוזי – כיוון שלו הסמכות לדון בערעור על החלטת בימ"ש השלום ולא לבימ"ש זה בשבתו כבימ"ש של פירוק".

2.בפני בקשת רשות הערעור שהגישה החברה (על ידי כונס הנכסים הקבוע) כנגד החלטת השופטת מ. וולפסון מ- 6.6.11 שלא לבטל פסה"ד בהעדר מיום 5.12.10 (הבקשה הוגשה ב- 12.7.11 מיד לאחר החלטתה הנ"ל של כב' השופטת דברת).

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה 4 (גודה בע"מ) על נספחיהן החלטתי לדון בבקשה כבערעור – כאילו ניתנה הרשות לכך.

דין הערעור להתקבל – וזאת מתמצית נימוקיו של בימ"ש לפירוק בהחלטתו הנ"ל מיום 5.7.11.

לאמור, המרצת הפתיחה הומצאה לחברה לאחר שזו נכנסה למשטר כינוס נכסים קבוע.

התובענה לא הובאה לידיעת כינוס הנכסים וההליכים שהתנהלו בה, לרבות ישיבת פסק הדין מיום 5.12.10, היו שלא בידיעתו.

בנסיבות אלה, ונוכח שינוי משטר החברה למשטר הכינוס וחדלות הפרעון – ברי וודאי שלא היו יסוד או הצדקה למתן פסה"ד בהעדר שניתן כנגד החברה ביום 5.12.10.