דתחייב נ' מועצה מקומית באר יעקב

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין נזקים שנגרמו לרכבו מבור ומכסה ביוב אשר בלטו בכביש המצוי בתחום שיפוטה של הנתבעת.

בכתב התביעה, טען התובע, כי ביום 28.2.2009 נפגע רכבו ברחוב ז'בוטינסקי בבאר יעקב על ידי מכסה בולט של ביוב אשר הוסתר עקב הצפה של מים. כפועל יוצא, נגרמו לתחתית רכבו של התובע נזקים בהיקף של 12,705 ₪ , והתובע אף נדרש לתשלום שכר טרחה לשמאי בהיקף של 1,490 ₪.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את קרות האירוע וטענה כי התמונות אשר צורפו מהמקום הנטען, אינן מצביעות על מכשול או מפגע וממילא לא פירט התובע כדבעי את הנתונים העובדתיים.

הוסיפה הנתבעת וטענה כי לחילופין יש לייחס לתובע רשלנות תורמת עקב דרך נהיגתו ואף הכחישה את הסכומים הנתבעים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, לחוות הדעת והמסמכים שצורפו, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

מצאתי את עדותו של התובע בפני כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעד זה הייתה כי מדובר באדם אשר אינו מבקש אלא לתאר את האירועים נשוא התביעה, כפי מיטב הבנתו וזכרונו.

מעדותו עלה כי הוא מורה לנהיגה ומכיר את תנאי הכביש והמקום.

עם זאת, עלה מעדותו כי האירוע התרחש בשעות הלילה, תוך כדי גשם חזק.

הנתבעת ביקשה להפנות את שימת הלב לכך שהתובע לא פנה לדווח על האירוע באופן מיידי למשרדיה או נציגיה. עם זאת, התובע הסביר כי לא היה מודע לצורך או החובה לעשות כן וכי הוא נדרש לאירוע מעין זה, פעם ראשונה בחייו. יצוין כי בדיקת הרכב (באבחנה ממועד המצאת חוות הדעת) , בוצעה עוד ביום 1.3.2009, דהיינו יום לאחר האירוע הנטען.

מעדותו של התובע עלה כי הרכב נגרר מאותו מקום , בליל התאונה ובהמשך (הגם באיחור) טופל באמצעות סוכנות הביטוח.

העובדה כי מדובר היה בשעות הלילה, וביום חורפי במיוחד, מחזקת את המסקנה כי לתובע לא הייתה יכולת לראות את מכסה הביוב או להמנע מאותו מגע אשר גרם לרכבים לנזק.

הוסיף התובע וצירף לעיוני תמונות ממקום התאונה (ראה תמונות צבע מיום 20.12.11) . יש בתמונות אלו כדי לתמוך בטענות התובע בדבר דרך התרחשות התאונה.

מאידך, למעט הכחשה כללית, מטעם הנתבעת לא הוצגו ראיות כלשהן לכך שהנתבעת לא הייתה מודעת לקיומו של מפגע במקום. אני מודעת היטב לכך שהנתבעת ביקשה, בדיעבד, להגיש ראיות או מסמכים שונים, ואולם הגשתם הייתה בניגוד מפורש להסכמות הדיוניות אליהן הגיעו הצדדים, ופועל אינן מהוות חלק מחומר הראיות.

ניתן היה לצפות, כבר בכתב ההגנה כי הנתבעת תוכל להגיש דו"ח עירוני או תצהיר של נציג העירייה אשר יש בו כדי לראייה לכך שלא דווח על מפגע, קודם או לאחר האירוע על ידי אדם זה או אחר.

נוכח טענתו של התובע כי במקום אירעו, עקב המפגע, מספר תאונות, מקבלת מסקנתי זו משנה תוקף.

על בסיס האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לאמץ את גרסת התובע באשר למקום האירוע, התרחשותו והעובדה כי נגרם עקב כך נזק לתובע.

באשר לקביעת שיעורו של הנזק נדרשתי ליתן דעתי למספר סוגיות : בדיקת הרכב על ידי השמאי מטעם התובע יום לאחר האירועים נשוא התביעה, אי מתן הודעה לנתבעת לצורך בדיקת הרכב על ידה, חוות דעת השמאי מטעם התובע מחד, וחוות דעת השמאי/בוחן מטעם הנתבעת מאידך.

מעיון כל אלו עולים פערים מהותיים בחוות הדעת לעניין גובה הנזק ( חלפים חדשים מול משומשים וחסרים לכאוריים).

עוד הועלתה על ידי המומחה מטעם הנתבעת סברה כי התובע המשיך בנסיעתו, וכי עקב כך נגרמו חלק מן הנזקים , אשר ניתן היה למונעם ככל שהיה עוצר במקום.