דרק נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתן ביום 25.2.10 בתיקים: תת"ע 2731-10-08 ו- תת"ע 2732-10-08.

המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירות הבאות:

נהג ברכב שרישיונו פקע למעלה מ- 6 חודשים, כשמדובר ברכב שתוקף רישיונו פקע מזה תקופה של 16 חודשים וזאת בניגוד לסעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א – 1961, (להלן - "הפקודה"), נהיגה ברכב שלגביו ניתנה הודעת איסור שימוש בידי קצין משטרה, נהיגה ברכב כשרישיון הנהיגה של המערער פקע מזה כ- 3 שנים עובר למועד ביצוע העבירה ונהיגה ברכב ללא ביטוח תקף.

המערער הודה בפני בית משפט קמא והורשע על פי הודאתו. לאחר שבית משפט קמא שמע את טענות הצדדים לעונש, הטיל על המערער את העונשים הבאים:

4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; פסילה בפועל של 9 חודשים מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה; פסילה על תנאי של 4 חודשים מלקבל ומלהחזיק רישיון נהיגה וזאת לשנתיים; חתימה על התחייבות על סך 5,000 ₪, להימנע מביצוע עבירה ל- 3 שנים.

הערעור מופנה כנגד גזר הדין.

ב"כ המערער טוען כי העונש שהוטל על המערער חמור וקשה ולכן יש להתערב בו ולהקל בדינו של המערער,לכן ביקש לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש הפסילה על 3 חודשים.

לדעת המערער בית משפט קמא לא נתן ביטוי הולם להודאתו, לנסיבותיו האישיות, לנסיבות ביצוע העבירה ולרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ועקב זאת החמיר עם המערער מעבר לכל פרופורציה.

ב"כ המשיבה סבור כי יש לדחות את הערעור, הואיל והעונש אינו חורג מרמת הענישה המקובלת. המדובר בשני כתבי אישום כך שהעונש הינו עונש הולם זאת בהתחשב בנסיבות העבירות ובעברו של המערער.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין של בית משפט קמא ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

המערער הורשע בעבירות חמורות שביניהן נהיגה ברכב שלגביו הוצאה הודעת איסור שימוש כ- 16 חודשים לפני ביצוע העבירה והמערער נהג ללא רישיון נהיגה, הואיל ותוקפו פקע מזה כ- 3 שנים.

למערער עבר תעבורתי שכלל ביצוע עבירות דומות בשנת 04' הן בחודש מאי והן בחודש יוני והן בחודש אוגוסט. כמו כן, קיים לגביו רישום תעבורתי נוסף בעבירה דומה שבוצעה בשנת 07', זאת בנוסף לעבירות של נהיגה ברכב לא תקין והסעת יותר מאדם אחד לצד הנהג.

המערער נידון בעבר גם לעונש פסילה, חרף זאת הוא לא הפנים את חומרת מעשיו וחזר וביצע אותן עבירות.

כאמור, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהם הוטל עונש החורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. אין לומר כי מקרהו של המערער נמנה על המקרים הנ"ל.

אציין גם שבימ"ש קמא לא נעתר לבקשת המשיבה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל ובכך נתן ביטול לשיקולים המקלים ובעיקר הודאת המערער ונטילת אחריות.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני מחליט לדחות את הערעור.

על יסוד בקשת המערער עיכבתי ביום 15.4.10 את גזר הדין ככל שהוא מתייחס לעונש הפסילה בפועל ועל כן אני מחליט לבטל את צו עיכוב ביצוע גזר הדין.

על המערער להפקיד את רישיונו לאלתר, לצורך תחילת מניין עונש הפסילה.

המזכירות תמציא עותק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.