דריקס ואח' נ' חגי רחמני ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים בגין נזק רכוש שנגרם לאופנוע כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 15/5/09 בשעה 20:00 , בסך של 11,435 ₪ בהתאם לחוו"ד שצורפה לכתב התביעה.

אין מחלוקת בין הנהגים באשר לנסיבות קרות האירוע באופן כולל, כל צד הביא עד נטרלי לחלוטין, חסר כל עניין בתוצאות התביעה, אשר ראה את האירוע בחלקו/ במלואו ואשר תומך בגרסתו וכעת על ביהמ"ש להכריע באשר לאחריות לקרות האירוע וזאת בהעדר מחלוקת בשאלת הנזק.

עדותם של העדים החיצוניים, כמו גם עדותם של הנהגים שניהם נמסרה ללא רבב, עדות סדורה, מהימנה, מפורטת לפרטי פרטים , הן ביחס למיקום העד, במובן של שדה הראיה, עובר לקרות האירוע והן באשר לנקודת המבט של כל אחד מהם, באשר לקרות האירוע והנסיבות שקדמו לו.

יוצא אפוא, כי לפני ביהמ"ש שתי גרסאות, כל אחת נתמכת בעדות נוספת של עד נטרלי אשר באה לתמוך בגרסת הנהגים, אלא שלא יכולה להיות מחלוקת באשר האחריות לקרות האירוע רובצת לפתחו של הנהג מטעם הנתבעים שכן בכיוון נסיעתו , בעת שמבקש לפנות ימינה לכביש שבו נסע האופנוע, התובע, בעל שני נתיבי נסיעה (אחד לכל כיוון), שדה הראיה של הנהג מטעם הנתבעים, חסום כמעט לגמרי, בשל כלי רכב החונים לכל אורך הכביש, בצידו הימני וזאת בנוסף לכך שמדובר בכביש צר באופן יחסי ובכך שהנתבע מבצע פניה , להבדיל מסיעה בכיוון ישר בכביש , כאשר בכיוון נסיעתו ישנו תמרור "האט ותן זכות קדימה".

נקודת המוצא של ביהמ"ש, בעת מתן פסק הדין הינה שהנהג מטעם הנתבעים נסע במהירות איטית לגמרי, אלא שכאמור נוכח מצב הכביש ותנאיו, כאשר ביצע את הפניה ימינה, בהכרח סטה ופלש לתוך נתיב הנסיעה של האופנוע, שהגיח ממול, כאשר מבחינת נקודת המבט של רוכב האופנוע, ניצב לפניו, לפתע בשעת לילה כלי רכב ממול ומעקה בימין הדרך, משכך, בחר רוכב האופנוע לבלום, בלימת חרום וכתוצאה מכך, החליק עם האופנוע לעבר המעקה וכך נגרם הנזק.

אינני מכריעה בשאלת מידת הסטיה והגלישה של הנתבע אל תוך נתיב הנסיעה של האופנוע, מבחינת המיקום שהותיר לרוכב האופנוע לעבור, דהיינו, האם מדובר בשני מטרים כפי שהעידו העד והנתבע או שמא כ- עשרים ס"מ כפי שהעיד התובע והעד מטעמו שכן כך או כך, בשל הראות הלקויה ותנאי הכביש, בעת שהבחין נהג האופנוע בכלי הרכב מולו, היה זה מאוחר מדי לצורך מניעת אירוע התאונה ולא נותרה בפניו ברירה אלא לבלום וחרף כך, נגרמו לו נזקים.

בראות עיני, נהג האופנוע נהג כפי שנהג סביר ומיומן היה נוהג, להבדיל מנהג מקצועי, במקום שבו אירע האירוע, גם אם אניח לטובת הנתבע כי גלש לנתיב הנגדי רק בחלקו, כאשר מדובר בכביש דו סטרי צר, כלי רכב נוהגים לאורך כל הכביש, בצידו הימני ושדה הראיה חסום לגמרי – כפי שהדבר עולה באופן ברור מהתמונות שצולמו ע"י שני הנהגים, לרבות בשעות ערב, כאשר הראות לקויה.

אם נוסיף לכל אלה את העובדות שאינן שנויות במחלוקת לפיהן, בכיוון נסיעתו של הנתבע היה תמרור האט ותן זכות קדימה, כמו גם את העובדה כי הוא מבקש לבצע פניה ימינה, נגיע למסקנה הבלתי נמנעת לפיה, אירוע התאונה אירע בשל כך שהנתבע לא נתן זכות קדימה לרכב שהגיע מולו.

יחד עם זאת, דומה כי נהג האופנוע נהג בחוסר זהירות ולא נקט במשנה הזהירות הדרוש בכביש כזה והנני קובעת כי הוא גרם , במובן של אשם תורם, לקרות האירוע בשיעור של 20% .

סוף דבר, הנני מורה לנתבעים לשלם ביחד ולחוד לידי התובעים סך של 11,200 ₪ בגין הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, שכר בטלה עבור העדים שאינם בעלי דין בסך של 400 ₪ כל אחד, אגרה בסך של 337 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15% + מע"מ כדין.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מקבלת עותק מפסק הדין אשר יישלח ע"י המזכירות לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, ג' סיון תש"ע, 16 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: