דרזנר נ' כהן

פסק דין

בפני תביעת פינוי.

רקע

1.התובעים הינם הבעלים הרשומים של בניין ברח' רבי עקיבא 15, פינת רח' גדרה 22, תל אביב (להלן: "הבניין").

הנתבע ומר שלום מוזיוב ז"ל שכרו מהבעלים הקודמים של הבניין חנות הנמצאת בקומה הראשונה של הבניין (להלן: "החנות"), וזאת על פי חוזה שכירות מיום 22.12.66 (להלן: "חוזה השכירות").

הנתבע ומר מוזיוב ז"ל חילקו ביניהם את החנות על ידי בניית מחיצה, כך שלמעשה נוצרו שני מושכרים נפרדים, האחד בחזקתו של מר מוזיוב ז"ל והשני בחזקתו של הנתבע.

תביעה זו מתייחסת למושכר שבחזקת הנתבע (להלן: "המושכר").

2.להשלמת התמונה יצוין, כי ביחס לאותו מושכר, הגישו התובעים בשנת 1994 תביעת פינוי כנגד הנתבע בת.א 60224/94 (להלן: "התביעה הקודמת").

כב' השופט גולדין קיבל את התביעה הקודמת והורה על פינוי הנתבע מהמושכר. הנתבע לא השלים עם תוצאת פסק הדין והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי, באופן שהעניק לנתבע סעד מן הצדק, וכך נקבע:

"אנו מקבלים את הערעור במובן זה שפסק דין הפינוי שניתן כנגד המערער בבית-משפט השלום, ישאר אמנם על כנו, אולם, המערער יהיה פטור מלמלא אחריו, אם ישלם למשיבים... 15,000 ₪..." (ע"א (מחוזי ת"א) 315/96 כהן נ' דרזנר (14.7.97), להלן: " פסק הדין בערעור").

תמצית טענות התובעים

3.התובעים טוענים, כי החל מיום 1.1.2011 הפסיק הנתבע לשלם דמי שכירות וממועד זה לא שילם להם דבר.

מאחר שבחוזה השכירות נקבע, כי יש לשלם את דמי השכירות "חצי שנה למפרע", אזי אי תשלום דמי השכירות מהווה הפרה של חוזה השכירות המקנה לתובעים עילת פינוי כנגד הנתבע.

תמצית טענות הנתבע

4.במהלך כל תקופת השכירות שולמו דמי השכירות חצי שנה מראש לאחר שפורסם המדד החודשי ביום 16 לחודש.

התשלום בוצע חצי שנה מראש על אף שהוסכם עם הבעלים הקודמים של המושכר כי התשלום יבוצע בסוף כל מחצית שנת שכירות, כנהוג בעסקים המושכרים בשכירות מוגנת.

ביום 20.1.11 שלח הנתבע באמצעות שליח, את דמי השכירות למשרד התובע 2, אך הלה סירב לקבלם. ארבעה ימים לאחר מכן הגישו התובעים את תביעתם ובכך יש התנהלות בחוסר תום לב.

לחילופין מתבקש סעד מן הצדק.

המסגרת הראייתית

5.מטעם התביעה העידו התובע 2 (להלן: "התובע") ועו"ד הדס ברון (עת/1, להלן: "עו"ד ברון").