דרורי ואח' נ' ברונו ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעים בסך של 12,522 ₪ בגין נזקי רכוש שהסבה הנתבעת 1 לתובעים באירוע תאונת דרכים מיום 16/5/09.

פסק הדין ניתן לאחר שמיעת הנהגים, עיון בכתבי בי הדין ומסמכים המצויים בתיק, תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי האירוע אירע כאשר התובע שהינו נהג מונית חנה בצד הדרך כשכלי רכבו דומם ואילו הנתבעת 1 שהגיעה למקום פגעה במונית והסבה לה נזקים, המחלוקת היחידה הינה במיקום מוקד התאונה והוכחת הנזקים שכן לטענת התובע הנזק נגרם בצד שמאל של המונית מאחור ואילו לטענת הנתבעת 1 הנזק נגרם בצידה הימני אחורי (שפשוף קל בכנף).

התובעים צירפו לכתב התביעה חוו"ד ערוכה כדין אשר מתייחסת לנזק הנטען על ידם בלבד, ללא התייחסות כלל ועיקר לצד ימין של המונית.

התובע העיד, כי המתין במקום האירוע בתוך המונית חצי שעה לערך על מנת לאסוף נוסע קבוע לשדה התעופה, כאשר במהלך ההמתנה, הואיל ומדובר היה בשעה שתיים לערך בלילה, נרדם כשלפתע התעורר בבהלה כתוצאה מאירוע התאונה והבחין בכלי רכבה של הנתבעת שהתנצלה , הודתה וחתמה לו על מסמך ממנו עולה כי היא אכן מודה באחריות לאירוע.

לטענת נהג המונית, הוא חנה בין שני כלי רכב חונים ותיקן את הנזק רק כעבור חודש ומחצה לערך בשל העובדה כי מדובר במונית שעובדת והמתין לתקופה שבמהלכה לא היו הזמנות.

הנתבעת העידה ביחס לנסיבות קרות האירוע, היא תארה מהיכן הגיעה וכי כאשר ביקשה לחזור חזרה הביתה על מנת לצאת לעבודתה כדיילת קרקע בשדה התעופה, הלכה לאיבוד וביקשה להתקשר לאביה על מנת שיכוון אותה, לצורך כך הבחינה במונית שהיתה במצב של חנייה וביקשה לחנות לצידה , לטענתה היה מקום חנייה פנוי ובשל טעות באומדן גודל כלי רכבה, כשהיא במהירות איטית, היא פוגעת, משפשפת את המונית בצידה הימני וכך אירע אירוע התאונה.

הנתבעת העידה, כי נלחצה מהעניין ומשכך, שוחחה עם אביה אשר אמר לה לצלם את הפגיעה וכך פעלה הנתבעת 1 – ראה לעניין זה נ/1 .

עוד העידה הנתבעת 1, כי נהג המונית הפנה את תשומת ליבה לנזק שנגרם למונית וזו התמונה שצולמה על ידה, בסמוך למקום האירוע כשלמעשה כלי רכבה נמצא ליד המונית ומבלי שסיימה את תהליך החנייה.

הנתבעת 1 העידה, כי לא התייחסה כלל לצד שמאל של המונית, הן משום שלא היתה כל סיבה לעשות כן והן משום שהתובע הפנה אותה למיקום הנזק בזמן אמת, היכן ששני כלי הרכב עמדו מייד לאחר אירוע התאונה.

יוצא אפוא, כי לפני ביהמ"ש מונחות שתי גרסאות שונות לחלוטין ביחס למיקום ומוקד הנזק אצל התובע וממילא גובה הנזק, השנוי במחלוקת.

הנטל להוכיח את התביעה מוטל לעולם על כתפי התובע ובמקרה שלפני, לא זו בלבד שישנן שתי גרסאות שאינן עולות בקנה אחד, לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו, כך למשל לא ברור מדוע התובע פנה לשמאי לצורך הוצאת חוו"ד רק כחודש ומחצה לאחר מכן, להבדיל מתיקון המונית, דהיינו, מה היתה המניעה לפנות לשמאי לצורך עריכת חוו"ד מייד לאחר אירוע התאונה וזו נעשתה רק כחודש ומחצה לאחר האירוע.

במיוחד יפים הדברים כאשר מדובר במונית, אשר פרק זמן כזה נחשב למשמעותי יותר, במובן של הסיכון והסיכוי לקרות אירועים מהסוג הנ"ל, בשל טיבו וטבעו של השימוש שנעשה בכלי הרכב, מאשר בכלי רכב שהשימוש בו מוגבל לנסיעות פרטיות בלבד.

ההסבר שניתן ע"י התובע לשיהוי נאמר כלאחר יד , באופן סתמי מבלי שעלה בידו להוכיח את הטענה לפיה המתין ל"שעת כושר" מתאימה בזמן שלא היו לו הזמנות, בעוד שלכתחילה סבר כי התיקון וחוו"ד נעשו לערך כשבועיים שלושה לאחר האירוע.

סוף דבר, בהעדר יכולת להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתה של הנתבעת ובחלוף הזמן הרב שחלף מאז אירוע התאונה המינורי ועד לתיקון הנזק, לא עלה בידו של התובע להוכיח את תביעתו והנני מורה על דחיית התביעה , ללא צו להוצאות.

הואיל והתביעה התייחסה כאמור למוקד נזק אחד בלבד שביחס אליו נדחתה ובהעדר יכולת לקבוע מהו גובה הנזק ביחס למוקד שבו הודתה הנתבעת, אין לביהמ"ש יכולת לקבוע פיצוי כלשהו, וודאי כזה שלא נתבע ואין כל התייחסות אליו בחוו"ד.

מזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + א.מ.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"א, 05 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: