החלטה
ביום 17.2.13 ניתן נגד המבקש צו הפסקה מנהלי המורה להפסיק מיידית את ביצוע עבודות הבנייה במקרקעין הידועים כגוש 6848 מגרשים 10-13, ברח' עמק איילון, בשוהם.
בצו שניתן לא מולא חלק הטופס המפרט כי העבודות בוצעו ללא היתר או בסטייה מהיתר, או בסטייה מן התכנית.
במקום זאת, במקום המיועד לפירוט סוג העבודות המבוצעות, נרשם בכתב יד: "עבודות בנייה תוך כדי העסקת שוהים בלתי חוקיים, דבר המהווה סכנה בטיחותית לציבור ולתלמידי בית הספר הסמוך, כמו כן נפתחה קטטה בין הפועלים".
ביום 18.2.13 הגיש המבקש בקשה דחופה עד בהולה לביטול הצו, כשהיא מלווה בתצהיר. המבקש טוען כי הצו מתבסס על רישום כוזב, שכן לא נתפסו עובדים בלתי חוקיים באתר. אמנם החל ריב בין 2 פועלים, אך המשטרה הוזמנה למקום והאירוע טופל על ידה. עלות יום עבודה באתר עומדת על סך מוערך של 100,000 ₪, ועל כן גורם מתן הצו לנזקים כבדים.
ביום 18.2.13 הוריתי כי המשיבה תמסור האם בוצעו באתר המדובר עבודות ללא היתר, או בסטייה מהיתר.
בהודעה שהגישה המשיבה נטענו הטענות הבאות:
באתר אירעה תגרה אלימה בין העובדים ביום 15.2.13. באירוע קודם שבגינו הוצא צו הפסקה מנהלי נגד המבקש ביום 3.12.12 (להלן: הצו הראשון), אירעה קטטה במקום ונמצא כי עבדו במקום שוהים בלתי חוקיים.
הצו הראשון הוצא גם בשל סטייה מהיתר, בכך שנבנה באתר מבנה משרדים ללא היתר, ולמרות התחייבות המבקש בעקבות מתן הצו הראשון, לא הוגש על ידו תשריט מתוקן כפי שנתבקש על ידי המשיבה.
סעיף 17 להיתר מחייב כי "כל העבודה תבוצע בהשגחת מנהל עבודה מוסמך ובפיקוח צמוד של מהנדס בניין". נוכח הקטטה שאירעה יש יסוד סביר להניח כי העבודה בוצעה שלא תחת השגחה כנדרש, ובכך הופרו תנאי ההיתר.
מכללא יש לקבוע כי ההיתר כולל התחייבות לנהוג לפי כל דין. לפיכך, מקום בו אירעה קטטה אלימה האסורה בדין, יש בכך משום סטייה מהיתר.
לאחר שעיינתי בבקשה, בהודעת המשיבה ובנספחים, אני סבורה כי הצו המנהלי ניתן שלא כדין, ואלה נימוקיי:
סעיף 224 לחוק התכנון והבנייה קובע:מינהלית.
"היה ליושב ראש הועדה המקומית, ובעיריה - גם ליושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או ליושב ראש הועדה המחוזית או למתכנן המחוז או למהנדס העיר, ובאין מהנדס עיר - למהנדס שהוסמך לכך על ידי יושב ראש הועדה המחוזית או על ידי יושב ראש הועדה המקומית, ובתחום גן לאומי או שמורת טבע כהגדרתם בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, תשנ"ח-1998, גם למנהל כמשמעותו בחוק האמור, יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודת בניה בלי היתר לפי חוק זה או בסטיה מהיתר או מתכנית, הרי כל עוד לא הוגש לבית המשפט כתב אישום בדבר העבירה שבבניה זאת או בקשה להפסיקה לפי סעיף 239, רשאי הוא לצוות בכתב לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לביצוע העבירה ולכל עובד בשירותו של אותו אדם, להפסיק מיד את הבניה שנעשתה ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית (להלן - צו הפסקה מינהלי)."
הטענה לפיה אירעה קטטה באתר ונתפסו בו שוהים בלתי חוקיים, אינה מהווה עילה למתן צו הפסקה מנהלי לפי חוק התכנון והבניה. אילו רצה המחוקק לתת בידי הרשות סמכות נרחבת למתן צווים מנהליים בגין כל הפרה של החוק והדין, היה נוקט בלשון זו כפי שידע לעשות במקרים אחרים. ואולם, לשון החוק היא ברורה ומסוימת ולפיה רק מקרים שהם בגדר "בניה ללא היתר" או "בניה בסטייה מהיתר", מהווים עילה למתן צו הפסקה מנהלי, מידי הרשות העירונית. בעת"מ (ב"ש) 416/09 אלטורי נ' ועדה מקומית שמעונים (נבו מיום 2.12.09) קבע כב' השופט י. אלון כי על מנת לבסס כדין מתן צו הפסקה מנהלי, על העבודות שבוצעו בלא היתר להיות כאלה, שייחשבו על פני הדברים, כברות הגשת כתב אישום, לפי סעיף 204 לחוק. המקרה שבפניי, אינו מקיים תנאי זה.
בצו נרשם כאמור, כי נמצאו שוהים בלתי חוקיים באתר. טענה זו אינה יכולה לבסס את מתן הצו גם מן הטעם שלפי הודעת המשיבה עצמה, אותם שוהים בלתי חוקיים נתפסו באתר עוד באירוע שבגינו ניתן הצו הראשון, ולא לאחר מכן. בנסיבות אלה, השימוש בנימוק זה להצדקת מתן הצו שבפניי, יש בו טעם לפגם.
המשיבה טוענת כי המבקש הפר את תנאי 17 להיתר, לפיו התחייב ש"כל העבודה תבוצע בהשגחת מנהל עבודה מוסמך ובפיקוח צמוד של מהנדס בניין". לטענתה, כיוון שאירעה באתר קטטה, "סביר להניח כי העבודה בוצעה שלא תחת השגחה". טענה זו אינה יכולה להתקבל , שכן ההיסק על העדר השגחה באתר, מתוך עצם קרות הקטטה (הנטענת), הוא טיעון של "סופו המעיד על ראשיתו", שאין לו כל מקום בנסיבות המקרה שלפנינו. לפיכך, אני סבורה כי לא הוכח יסוד סביר לכך שהמבקש הפר את תנאי 17 להיתר.
טענת המשיבה כי באתר מבוצעת בניית מבנה משרדים ללא היתר, היא טענה חדשה שצצה רק לאחר הגשת הבקשה, ולאחר שהוריתי למשיבה למסור תגובתה. מלשון הצו ניתן להבין בבירור כי לא זו היתה העילה להוצאתו, הא ראיה שעניין זה כלל לא הוזכר בו.
מעבר לכל האמור, מן הסיפא של הודעת המשיבה אני למדה כי היא עצמה אינה מתנגדת להסרת הצו, אלא שעמדתה זו מותנית בכך שהמבקש יתחייב כלפיה התחייבויות שונות, וכן יגיש תיקון לתשריט. ייתכן כי טעם רב יש בדרישותיה של המשיבה, ואולם הצו המנהלי שלפניי, איננו ההליך הנכון להשגת מטרות אלה.
לאור מכלול הנסיבות, לאחר שהוגשה הודעתה המפורטת של המשיבה ומאחר שהמבקש מסר תצהיר בו פירט את דחיפות הבקשה ואת הנזקים הנגרמים לו בשל מתן הצו, לא ראיתי לנכון לקבוע דיון במעמד הצדדים, בטרם מתן החלטה זו.