דרור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.1.13 (להלן: "הוועדה").

2. וועדה רפואית לערררים מיום 26.5.11 קבעה למערער 20% נכות לפי סעיף 48(2)(ז)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. כמו כן הופעלה תקנה 15 במלואה. סך הכל, נקבעו למערער 30% צמיתה.

3.ביום 12.7.12 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב. לבקשה צורפו שתי חוות דעת רפואיות של ד"ר טיטיון, מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 16.4.12 ושל ד"ר כראל, רופא תעסוקה, מיום 5.7.12.

4.ביום 28.8.12 קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

5.על החלטה זו הגיש המערער ערר.

6.ביום 29.1.13, דחתה הוועדה הרפואית לעררים את עררו של המערער, וקבעה כך:

" הוועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' קראל שאינו אורטופד ולא מקבלת אותה. אין זה מצב שדורש בכל מצב שהוא החלפה של מפרק הברך. כמו כן הוועדה עיינה בהערכת נכותו של ד"ר טיטיון מ -16.4.12 אינה מקבלת אותה כיוון שממצאי בדיקת הוועדה שונים מאלו שבדק ד"ר טיטיון. לדעת הועדה מדובר בקרע פשוט של המניסקוס המדיאלי הדורש התערבות כירורגית כשהסיכוי להחלים לחלוטין בעקבותיה גבוה מאד אך הוא נתון כמובן לשיקול דעתו של התובע.

לאור הממצאים של הועדה הן בבדיקה הגופנית והן בבדיקת ההדמיה אין מרום לנכות גבוהה יותר. אין החמרה במצבו".

7.על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

טיעוני הצדדים

8.טיעוני המערער, בתמצית, הינם כדלקמן:

א.מסעיף 21 לפרוטוקול הוועדה נשוא הערעור עולה כי הבדיקה שנערכה למערער היא לא בדיקה שלמה. על הוועדה מוטלת היתה החובה להזהיר את המערער בדבר משמעות התנגדותו לבדיקה.

ב. הוועדה התעלמה מהעובדה, שאף צוינה בחוות דעתו של ד"ר טיטיון, לפיה המערער עבר ניתוח ארטרוסקופיה ביום 25.11.09. לפיכך, לא ברורה קביעתה לפיה המדובר בקרע פשוט של המיניסקוס המדיאלי, שניתן לתקנו בהתערבות כירורגית. יתר על כן. לו אכן היה מדובר בקרע פשוט, ניתן היה לתקנו בניתוח. מסקנת הוועדה לפיה המדובר בקרע פשוט אף אינה מתיישבת עם ממצאיו של ד"ר טיטיון לפיהם המדובר בקרע גדול של המיניסקוס המדיאלי בגינו מועמד המערער לניתוח ניסיוני של החלפת מיניסקוס.

ג.הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר טיטיון לפיה חלה החמרה במצבו של המערער עקב מעידות חוזרות ונשנות.

ד.הוועדה "פטרה עצמה" מהתייחסות לחוות דעתו של פרופ' כראל בציינה כי הוא אינו אורטופד.

9.מנגד, טען המשיב כדלקמן:

א.לא נפל כל פגם בעבודת הוועדה. הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער ובא כוחו, התייחסה לבדיקת MRI עדכנית וכן רשמה ממצאי בדיקתה בפרוטוקול.

ב.בנסיבות העניין, לא חלה על הוועדה החובה להזהיר את המערער עקב משמעות התנגדותו לביצוע חלק מהבדיקה הגופנית, מאחר וממילא לא היה חשש מפני הפחתת נכותו של המערער, ושממילא אין המדובר בנסיבות בהן יש לאפשר למערער למשוך את הערר ולהימנע מהסיכון שבהפחתה, מה גם, שהוועדה הצליחה לבצע בדיקה קלינית, ולו באופן חלקי כפי העולה מסעיף 21 לפרוטוקול.

ג.הוועדה התייחסה לחוות הדעת שהונחו בפניה והסבירה מדוע אינה מקבלת את ממצאיהם.