דרור ואח' נ' אברהם

פסק דין

לידתה של התביעה בהסכם שכירות בין התובעים-השוכרים לבין הנתבע-הבעלים של דירת מגורים.

1.ביום 2.8.2013 נערך ונחתם הסכם שכירות, שלפיו שכרו התובעים מהנתבע דירת מגורים לתקופה של שנה, שתחילה מיום 1.9.2011 וסיומה ביום 31.8.2012, תוך שניתנה אופציה לתקופות שכירות נוספות בתנאים שצוינו בהסכם. ביום 28.8.2012 ערכו הצדדים תוספת להסכם, לפיה הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת, החל מיום 1.9.2012 עד 31.8.2013.

2.בסעיף ג' להסכם השכירות הסכימו הצדדים כי: "במידה והשוכר יקצר את תקופת השכירות שנקבעה בחוזה זה ו/או יקצר את תקופת האופציה (במידה ותמומש), הוא יחויב בתשלום דמי השכירות במלואם" והוסיפו בכתב יד: "אלא אם ימציא שוכר מחליף". בפרק "התנאים הנוספים" שבשולי ההסכם, הוסיפו הצדדים והסכימו כי: "פינוי הדירה ייעשה עם הודעה מוקדמת של 90 יום הן מצד השוכר והן מצד המשכיר". הצדדים לא דייקו בניסוח ההסכם, אולם מטיעוניהם עולה כי כוונתם הייתה לכך שהתובעים יהיו רשאים לפנות את הדירה לפני תום תקופת השכירות (או האופציה) בתנאי כי יתנו הודעה 90 ימים מראש, במהלך תקופה זו יחויבו בדמי שכירות, אלא אם יביאו שוכר חלופי.

3.ביום 20.2.2013 הודיעו התובעים לנתבע כי ברצונם לפנות את הדירה לפני תום שנת השכירות הנוספת. אין מחלוקת בין הצדדים כי הדירה פונתה ביום 31.3.2013. (במהלך הדיון עלתה הטענה כי מסירת המפתחות לא הייתה במועד זה ממש אלא כעבור יומיים, אך לכך אין נפקות. הנתבע מאשר בסע' ז' לכתב ההגנה כי הדירה פונתה במועד זה ומנגד ראו סעיף 4 לכתב התביעה).

4.לטענת התובעים, על הנתבע להשיב להם סך של 4,000 ₪ בגין שני חודשי שכירות, אפריל ומאי (והוצאות נוספות), שכן הנתבע טרפד הבאת שוכר חלופי כפי שנקבע בהסכם, לחילופין, עליו להשיב להם סך של 709 ₪ (והוצאות נוספות) בגין 11 ימי שכירות (בגין התקפה מיום 20.5.2013 שהיא תום 90 הימים ועד סוף חודש מאי). הנתבע דוחה את הטענה כי הוא טרפד מציאת שוכר חלופי, וטוען כי הדבר היה בין היתר בשל התנהלות התובעים, כן הוסיף הנתבע וטען כי הדירה נמסרה לו כשהיא אינה מסוידת והוא נאלץ לצבוע את הדירה ולערוך בה תיקונים ולשלם בגין כך סך של 2800 ₪..

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. אפרט את נימוקיי.

6.התובעים הודיעו על כוונתם לפנות את הדירה ביום 20.2.2013 והם פינו את הדירה בסוף חודש מרץ 2013. הנתבע טען כי הוא השכיר את הדירה לאחר בתחילת חודש מאי 2013. על פי הסיכום שבין הצדדים, אם לא יימצא שוכר חלופי, מחויבים התובעים לשלם דמי שכירות, אף אם לא ימשיכו להחזיק בדירה, עד ליום 20.5.2013 (הצדדים נקבו בימים (90) למתן ההודעה ולא בחודשים). דמי שכירות שולמו עבור 3 חודשי השכירות מרץ, אפריל ומאי 2013 באופן הבא: תשלום עבור חודשיים שכירות וקיזוז עלות המזגן שהותקן על ידי התובעים מתשלום עבור חודש אחד של דמי השכירות. לענין המזגן יובהר, כי הנתבע הסכים לכך כי עלות המזגן שהתקינו התובעים בדירה, תקוזז מחודש השכירות האחרון, ומשהוקדם הפינוי, קוזזה העלות מדמי השכירות המגיעים בגין חודש מאי 2013 (הנתבע טען כי הוא החזיר לתובע שיק ששולם עבור חודש שכירות זה).

7.מאחר והתובעים הודיעו על כוונתם לפנות הדירה ביום 20.2.2013, הם מחויבים לשלם דמי שכירות עד ליום 20.5.2013. התובעים שילמו דמי שכירות עד סוף חודש מאי 2012, מכאן שעל הנתבע להשיב לתובעים דמי שכירות לתקופה שמיום 20.5.2013 ועד סוף חודש מאי 2013, כשליש של דמי השכירות החודשיים בסך של 666 ₪.

8.אין בידי לקבל את טענת התובעים לפיה הנתבע טרפד במעשיו מציאת דייר חלופי. אדרבא, מהמסרונים שהוחלפו בין הצדדים (ראו המסמכים שסומנו ת/1) עולה כי הצדדים נהגו בשיתוף פעולה לשם מציאת שוכר חלופי. לאחר פניית התובעים לנתבע הציע הנתבע את הדירה באתר אינטרנט, הגיעו שוכרים, אך בסופו של דבר לא נמצא שוכר. אין לקבל את טענותיהם של התובעים לפיהם הפרסום באתר האינטרנט שבו דרש הנתבע דמי שכירות של 2200 ₪ (במקום 2000 ₪ שכירות שמשלמים התובעים); ציון נתונים לפיהם הדירה משופצת ולא היא; והאזכור כי שטח דירה גדול משהוא בפועל, גרם להדרת רגליהם של שוכרים פוטנציאלים. ראשית, לא שוכנעתי כי פרסום זה הוא שמנע מציאת שוכר חלופי ונראה כי מצבה של הדירה הוא שמנע זאת, עובדה היא כי לאחר שיפוץ הדירה היא הושכרה. שנית, יש לזכור כי האחריות בגין מציאת שוכר חלופי במקרה של הבאת הסכם השכירות לידי סיום לפני התקופה המוסכמת מוטלת על התובעים. הפעולות שנעשו על ידי הנתבע לרבות הפרסום (שאף היה כרוך בתשלום הוצאות), לא מנעו מהתובעים להשתדל ולמצוא שוכר חלופי, בין אם על ידי פרסום מודעה מטעמם או בדרכים אחרות. נוסף לכך, ניכר כי הנתבע פעל באופן מיידי למציאת שוכר חלופי ולא ניצל את התחייבות התובעים בהסכם, ולתובעים היה חלק פעיל בניסוח המודעה שפורסמה באינטרנט ושינוי הפרטים שבה, לרבות סכום דמי השכירות שננקב.

9.הנתבע טען כי היה על התובע למסור את הדירה כשהיא מסוידת וכי התובעים מסרו לו את הדירה כשהיא אינה מסוידת. אני דוחה טענת הנתבע. במעמד מסירת הדירה חתם הנתבע על מסמך (ת/2) המאשר כי הדירה נמסרה "מסוידת ותקינה כולל גינה נקיה...". יתרה מכך, בידי הנתבע היה שטר בטחון שלגביו התייחסו הצדדים במסמך וסוכם כי: "השטר ישמש ביטחון במידה והשוכר גרם לנזק בלתי נגלה לעין", כעבור תקופה, שטר החוב הוחזר לתובעים. החשבונית שצורפה על ידי הנתבע לכתב ההגנה הנה בגין "צביעת בית- תיקונים" וככל הנראה ניתנה בגין השיפוץ שערך הנתבע בדירה או כחלק מהשיפוץ וללא קשר לתובעים.

10.סוף דבר, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסך של 700 ₪ (נכון ליום מתן פסק הדין) בצירוף הוצאות בסך של 100 ₪ ובסה"כ 800 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: