דרוקמן נ' קליין

פסק דין

1) בפני ערעורו של המערער על החלטתה מיום 26.1.12 של כב' הרשמת ורדה שוורץ, שדחתה בקשתו של המערער לפטור מאגרה.

בהתאם להחלטתי, מיום 13.2.12, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענותיהם בכתב.

2)המערער מצוי בהליכי פשיטת רגל ומבקש להגיש תביעה כספית נגד משיב 1, עו"ד שמואל קליין, שייצגו בעבר בהליכים שונים.

סכום התביעה הינו 626,894 ₪, המורכב מסכום משוערך של 126,894 ₪ השבת שכר טרחת עו"ד ששילם המערער למשיב ובנוסף סך של 500,000 ₪ כפיצוי כללי בגין עגמת נפש, ישיבה ממושכת בכלא, פרסום בעיתונות ובאינטרנט על ההליך הפלילי, פיצוי עבור אובדן חרות ופיצוי כללי בשל פגיעה כלכלית שנגרמה למערער, הכל בשל מחדליו של המשיב, כפי שטוען המערער.

3)כאשר בוחן בהמ"ש בקשה למתן פטור מאגרה, שתי שאלות עומדות בפניו, האחת מצבו הכלכלי של המבקש, האם יש בו כדי שיוכל לשלם את האגרה לרבות קבלת עזרה מבני משפחה. שאלה שנייה, היא בדיקת סיכויי התביעה להתקבל, כולה או חלקה.

דחיית הבקשה מבוססת, בעיקרה, על קביעתה של הרשמת הנכבדה לפיה "עילת התביעה לפיצוי כה ניכר, אינה מבוססת וכלל לא ברור על מה היא נסמכת...".

עוד נקבע בהחלטה "לא הונחה כל תשתית עובדתית ולא משפטית לביסוס סכום הפיצוי הנדרש".

4)עוד נקבע בהחלטה כי בהמ"ש של פש"ר קבע מתווה לתשלום האגרה באופן שהמערער קיבל פטור מתשלומיו החודשיים לפש"ר בשיעור האגרה שישלם, ולכאורה ישלם האגרה ע"ח הנושים.

הרשמת סברה שיש צורך במתן דעתו של בהמ"ש פש"ר לסוג התביעה שמבקש המערער להגיש ולקבל אישור ספציפי להגשת תביעה זו, בהיות עילת התביעה נזקית כנגד פרקליטו לשעבר של המערער.

5)המערער פנה לבהמ"ש המחוזי ובקשתו התקבלה, ובתאריך 1.5.12 נתנה החלטה הקובעת לענייננו כדלקמן:

א) בהמ"ש של פש"ר אינו אמור לבחון את סיכויי התביעה כדי לא ליצור כפל התדיינות.

ב)בחינת בהמ"ש של פש"ר נועדה להגן על קופות הנושים משחיקה בגין הגשת תביעה פזיזה.

ג)באשר לתביעה הנדונה בטענת התיישנות, יש לדבר פנים לכאן ולכאן, ולא ניתן לומר כי טענותיו של המערער אודות מעשה נסתר הינן כל כך מופרכות על פניהן עד שראויות להיפסל בשלב המקדמי.

ד)אין צורך לרדת לרכיבי הנזק וגם רכיב כללי בגין עוגמת נפש עשוי להתארגן בסופו של דבר לחיוב כספי.

6)לאחר שעיינתי בעיקרי הטיעון ובכל הנספחים שצורפו, ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את הערעור בחלקו, כמפורט להלן.

בהמ"ש של פש"ר שאישר למערער להמשיך בתביעתו, מטבע הדברים, לא החליט בבקשה לפטור מאגרה שכן לא אמור להחליט בנדון.

כל שקבע בהמ"ש, כי האגרות וההוצאות לא ימומנו על ידי קופות הנושים, ואין בכך ולא

כלום עם השאלה האם זכאי המערער לפטור מאגרה, אם לא.

התייחסותו של המשיב בעיקרי טיעוניו למצבו הכלכלי של המערער מיותרת, שכן לא בשל יכולת תשלום דחתה הרשמת את הבקשה, אלא בשל מהות התביעה וסיכוייה, ועל החלטת הרשמת לא ערער המשיב.