דרום
בית הדין הצבאי המחוזי מחוז שיפוטי דרום
|
273-14
18/11/2015
|
בפני השופטים:
1. סא"ל נועה זומר- אב"ד
2. רס"ן גיא גוטל
3. סרן רחל אללוף
|
| - נגד - |
התובע:
הצבאי (סגן אליסף מלמד)
|
הנאשם:
רס"ב ס. ס. (ע"י ב"כ- עו"ד לימור לוגסי)
|
| הכרעת דין וגזר דין |
הכרעת - דין
כללי
- כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977. כנטען, בשעות הערב המאוחרות של ה-16/04/14, לאחר התכתבות באמצעות מסרונים, נדברו הנאשם ורב"ט ק.פ. (להלן: המתלוננת) להיפגש ב"פרגולה" ביחידה. בסמוך לאחר מכן, שוחח הנאשם עם המתלוננת בטלפון, וביקש כי תגיע אל משרדו שבבסיס היחידה, גדס"ר XXX, ולא אל הפרגולה. המתלוננת הגיעה אל המקום, והשניים ניהלו שיחה קצרה, במהלכה ביקש ממנה לסייע לו בפתרון תקלה במחשבו הצבאי. המתלוננת נענתה לבקשתו, ורכנה לעבר המחשב, לבדוק את התקלה. בשלב זה, ובעת שישב בקו אלכסוני מאחורי המתלוננת, הושיט אליה הנאשם את שתי ידיו ואחז בחזהּ. היא הסירה את ידיו מעליה וביקשה כי יחדל ממעשיו, אך הוא לא שעה לכך, נעמד מאחוריה והצמידה אליו, תוך שהוא אוחז בחזהּ, בשתי ידיו, פעם נוספת. המתלוננת הצליחה שוב להיחלץ מלפיתתו, אך הוא שב וניסה לתפסהּ, בשלישית, כאשר הוא לופת בידו השמאלית את חזהּ, ומנסה להחדיר את ידו הימנית מבעד למכנסיה. בשלב זה, דחפה אותו המתלוננת בכוח, הצליחה להשתחרר מאחיזתו, ונסה מן המקום.
לאחר האירוע האמור, התקשר הנאשם אל המתלוננת מספר פעמים, אך היא לא ענתה לשיחות. בהמשך, שלח אליה, באמצעות מסרון, תמונה בעלת אופי מיני, אותה איתר בחשבון ה"פייסבוק" [צ"ל: "וואטסאפ"] שלה, ובה היא נראית בתחתונים ובחולצת "בטן", תוך שליווה זאת במסרון נוסף, בו ציין: "יפה לך", או מילים בעלות משמעות דומה. בגין כך, מיוחסת לו עבירה של הטרדה מינית, לפי סעיפים 3(א)(4)+3(א)(6)(ג)+5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998.
כעבירה נגזרת משתי העבירות הנ"ל, מיוחסת לנאשם גם עבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.
- הנאשם כפר במיוחס לו, והעלה טענת אליבי, לפיה בשעת האירוע, בה שהתה עימו המתלוננת, כנטען, במשרדו - כלל לא נכח שם, אלא בחדרו. אשר לפרט האישום השני, העברת תמונתה של המתלוננת מן ה"וואטסאפ" איננה מהווה, לשיטת ההגנה, עבירה של הטרדה מינית.
התשתית הראייתית
פרשת התביעה
עדות המתלוננת
- רב"ט ק.פ., אשר שירתה בעת הרלוונטית כטבחית בגדס"ר XXX, מסרה בעדותה (עמ' 18 ואילך לפרוטוקול) כי עד ליום האירוע, ה-16/04/14, פגשה בנאשם, רס"ר הבסיס, רק בראיון הקליטה שלה ביחידה, כשלושה חודשים קודם לכן. ביום 16/04/14, בזמן הפסקת הצהריים, עשתה את דרכה אל המטבח. הנאשם קרא לה, והיא הופתעה כי זכר את שמה. הם ישבו בפרגולה של הפיקוד, והוא מסר לה את תווי המזון לחג, שלה ושל בן זוגה (המשרת גם הוא ביחידה), רב"ט ויצ'סל (סלבה) קוגן. הנאשם שאל על הקשר בין השניים, והיא סיפרה לו כי הם נפרדו. היא, מצידה, שאלה אותו האם יש תפקיד פנוי בשק"ם, שכן העבודה במטבח היתה קשה. הנאשם השיב כי אינו יודע, וכי יש לדבר על כך עם שלישת הגדוד. לאחר שקיבלה ממנו את תווי המזון, ביקש את מספר הטלפון שלה, והיא סברה כי הדבר הגיוני, בהיותה פקודתו של הרס"ר, לכל דבר.
בשעות הערב, החל הנאשם להתכתב עימה, תחילה במסרונים ("הי" או "שלום", אם אינה טועה) ולאחר מכן באמצעות תוכנת ה"וואטסאפ", ממספר אחר (שכן מסר כי המכשיר ממנו שלח לה מסרונים קודם לכן התקלקל). הם התכתבו אודות פרידתה של המתלוננת מבן זוגה, והסיבות לכך. היא ציינה כי "משעמם לה", והנאשם הציע לה לצאת אל מחוץ לבסיס, או להיפגש ולשבת בצוותא. היא מסרה לו כי "אין לה כוח לצאת", משום שסיימה את יום העבודה ואינה לובשת מדים. בתגובה, אמר לה "שבסדר ואפשר לצאת ככה". זאת בעוד ברגיל, חל איסור לנוע ברחבי הבסיס שלא במדים, ולאחר השעה 22:00 אין לצאת כלל מן החדרים.
- בהמשך לכך, נפגשה עם הנאשם בפרגולה של מגורי הפיקוד, שם נפגשו גם אחר הצהריים. הם עישנו סיגריה, ואז אמר לה הנאשם כי אינו רוצה שיראו אותה, וכי כדאי שייכנסו אל המשרד. המתלוננת הסכימה, שכן "המשרד לא נראה לה מרתיע". בעת שנכנסה למשרד, הריחה ריח אלכוהול מפיו של הנאשם. היא שאלה אותו אם שתה, והוא השיב בשלילה. כאשר הקשתה וציינה כי "יש פה ריח של אלכוהול", אמר לה "אני הרס"ר מותר לי הכל".
הנאשם החל לשאול אותה על קורס "נתיב" (לקראתו היתה בכנס מספר ימים קודם לכן), ושאל האם היא יוצאת אל הקורס בצוותא עם בן זוגה. הם שוחחו אודות הפרידה מבן הזוג. היא, מבחינתה, "נפתחה" אל הנאשם בנושא זה, ואילו הנאשם לא הרחיב בכך, אלא ציין רק כי בן הזוג "לא שווה אותה, לא נורא יבוא אחר, דברים כאלה". בשלב זה, אמר הנאשם כי "קרה משהו במחשב". היא ראתה אותו מדליק את המחשב ו"משחק עם העכבר, לא בדיוק ראיתי מה היה שם", ואז אמר "שהוא לא מבין משהו", ושאל אם היא יכולה לגשת ולעזור, כדי לראות "מה הבעיה במחשב". המתלוננת ניגשה לשם, סביב השולחן, אך בטרם הספיקה להתכופף אל המחשב, הושיט הנאשם את ידו ותפס בחזהּ, אם אינה טועה באמצעות ידו השמאלית. היא הסירה את ידו, ואז שב ותפס את חזהּ בידו השמאלית, בעוד ידו הימנית עטפה בחיבוק את בטנה. גם בהזדמנות זו הסירה מעליה את ידיו, וכן אמרה "די". בחלוף מספר שניות, תפס בה חזק יותר, וניסה להכניס את ידו הימנית למכנסיה. בשלב זה, כבר "התאפסה על עצמה", ויצאה מן החדר. היא ניגשה ל"בית מורשת" ביחידה, והחלה לבכות. לאחר מכן התקשרה לבן זוגה וסיפרה לו על שאירע, תוך שהיא חוזרת לגמגם - תופעה ממנה היא סובלת מאז שהוטרדה בעבר מינית ע"י דודהּ, ואשר מחמירה אצלה במצבי דחק. בזמן ששוחחה עם בן הזוג, התקשר אליה הנאשם כל העת, בשיחה ממתינה. לאחר מכן, שלח לה הודעה עם תמונתה מה"וואטסאפ", וכתב "איזו תמונה", או מחמאה אחרת. היא התעלמה מהודעה זו, ומהודעה נוספת ששלח, "הלו". באותו זמן, התקשר בן זוגה לחובשת שהתגוררה עימה באותו חדר, רב"ט מיכל חזין, וביקש כי תגיע אליה. רב"ט חזין עשתה כן, וכאשר סיפרה לה המתלוננת על שהתרחש, אמרה לה מיכל "שאי אפשר להשאיר את זה בשקט ושהיא חייבת לדווח". כך אמר גם אחראי המרפאה, סמל שוהם שבת, אותו הזעיקה רב"ט חזין למקום. סמל שבת ניסה להשיג את המג"ד, אך הוא היה בשטח, ולכן הושארה לו הודעה באמצעות הקמב"צית. לשאלה, מדוע אמרו לה החיילים כי יש לדווח על המקרה, הסבירה המתלוננת כי היה זה משום שהיא עצמה לא רצתה לעשות כן, שכן "פחדתי מהכל, מזה שלא יאמינו לי, פחדתי לעמוד מול זה עוד פעם, לא רציתי".
- לאחר מכן, הגיע המג"ד ליחידה, והם המתינו מחוץ לחדרו. כאשר קרא לעדה להיכנס, גמגמה, והוא אמר לה להירגע ולספר את שאירע, וכך עשתה. המג"ד התקשר לקצינת הת"ש, המשמשת כקצינת היוהל"ן, ובהדרכתה, טלפנה רב"ט חזין למרכז מהו"ת, שם נמסר להן לפנות לאחר החג. למחרת, פגשה המתלוננת את השלישה, סרן רעות חסון, ששאלה אותה לשלומה. בתגובה, רק הנהנה בראשה, שכן עדיין גמגמה, ובנוסף, בשיחה עם המג"ד, ביקש ממנה האחרון שלא לספר על האירוע לגורמים נוספים, על מנת שהשמועה לא תתפשט בבסיס. רב"ט חזין שאלה את השלישה מה ידוע לה, וסרן חסון השיבה כי היא "יודעת הכל". בהמשך, קראה לעדה לשיחה, וביקשה לשמוע את הדברים מפיה. גם לה, מסרה המתלוננת כי אינה רוצה לדווח על המקרה, ובתגובה אמרה לה סרן חסון כי ביכולתה למנוע בכך מקרים דומים בעתיד, לחיילות אחרות ("תראי מה הוא עשה לך איך את מגמגמת"). המתלוננת לא השיבה, והשלישה שלחה אותה לנוח. בצהריים, התקשרה אליה סרן חסון ואמרה לה כי "נוסעים למצ"ח". בעת שהמתינה עם סרן חסון לפני החקירה, שבה המתלוננת ואמרה כי היא מבקשת לוותר, ואינה רוצה להתלונן. סרן חסון אמרה לה כי עליה לחשוב "אם זה יקרה בעתיד לעוד בנות רק בגלל שלא דיווחה". עוד מסרה לה כי "הכל בסדר והם לצידה", וכך אמרו גם חיילים ממצ"ח, שחלפו במקום, וציינו כי "הכל יהיה טוב, מצ"ח מטפלים בזה מהר". לאור כל האמור, השתכנעה המתלוננת להמשיך בתלונתה.