דרבקין נ' לינקולן

פסק דין

כללי:

עניינה של תובענה זו, דרישתו של התובע לקבלת סכום כסף מאת הנתבעת בשיעור של 500,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 6.7.10.

התובע טוען, כי העניק לנתבעת מימון כספי והלוואות בסכום העולה על סכום התביעה, אולם משיקולי אגרה הוא מעמיד את התביעה על סך 500,000 ₪ בלבד.

מנגד, עמדת הנתבעת היא כי לא היה מדובר בהלוואה עיסקית, אלא התקיים קשר אישי בין הצדדים, שמכוחו נשא התובע מרצונו החופשי בהוצאותיה, לרבות בכל הקשור לעסק נשוא התביעה.

התביעה:

התובע מציין, כי אכן הוא והנתבעת קיימו מערכת יחסים רומנטית.

במסגרת הקשר האישי, שכר התובע לנתבעת ולביתה דירה באזור כיכר המדינה בתל-אביב ולגרסתו מימן את כל הצרכים שלה ושל ביתה הקטינה.

במהלך הקשר, הציגה הנתבעת לפני התובע אפשרות כלכלית לייבא מותג נעלים בשם "מסקוט – mascotte".

לטענת התובע, הוא היה מוכן לתת לה הלוואה לצורך עסקת יבוא הנעלים וזאת לאחר שהציעה לו בטוחה הולמת בדמות תמורת דירה שהיתה בבעלותה ברוסיה, והנתבעת העריכה כי תימכר בסכום השקול ל- 50,000$ ארה"ב.

ברם, למרות שהנתבעת נסעה לרוסיה לצורך מכירת הדירה עוד בחודש אוגוסט 2008, היא שבה משם ללא מכירה, לטענתה משום שהוברר לה כי העיסקה אינה משתלמת כלכלית.

עם זאת, הנתבעת עדכנה כי היא השלימה בהצלחה את הליכי המו"מ עם חברת ההנעלה מסקוט וביצעה את המשלוח הראשון של הסחורה.

התובע מספר כי השתדל מאוד לתמוך בנתבעת בעסקיה, לרבות מיזם הנעלים. כמו כן, התובע רכש עבורה מחשב אישי ובנה אתר אינטרנט כדי לעזור לה בתחום המקצועי שלה כפסיכולוגית, דבר שלטענתו הזרים אליה לקוחות רבים.

התובע נשא בעלות ההזמנה הראשונית של משלוח הנעלים כמפורט בסעיפים 51 – 57 לכתב התביעה.

התובע מסביר כי עשה כן, משום שתשלום המקדמה כבר יצא מכיסו ועל מנת שלא להפסיד את ההזמנה, לאחר שהנתבעת שוב נכשלה בגיוס המימון לסחורה.

בנוסף, התובע שכר חנות ברח' דיזנגוף 270 תל-אביב ודאג לשיפוץ המלא של אותה חנות, לרבות ריהוט, מיגון, קופה רושמת, שקיות, שילוט, מדבקות, כרטיסי ביקור ועוד.

התובע מודע לכך כי נערך מכתב על ידו ביום 24.2.09 שם אישר כי כל הכספים שניתנו לנתבעת לצרכים האישיים שלה ושל ביתה, הינם ללא תנאים כלשהם וללא התחייבות להחזר.

התובע מסביר כי עשה כן למען רווחת הנתבעת וזאת במישור האישי, כשם שנשא בכל הוצאותיה של הנתבעת והבת. לדבריו הנתבעת תעתעה בו באותה תקופה וגרמה לו להאמין שהיא זקוקה לאישור כזה ממנו כדי שתוכל לחדש את היחסים איתו בלב שקט לאחר מריבה שפרצה ביניהם.

התובע טוען, כי הנתבעת הבהירה לו שהמכתב מתייחס רק לסיוע הפרטי שניתן לה לצורך מחייתה ואילו כספי העסק הינם בגדר הלוואה שתושב לתובע ע"י הנתבעת לאחר שהעסק יתחיל לפעול. הוא האמין לנתבעת ולכן מסר לידה את המכתב.

עם זאת, התובע טוען כי יש להפריד בין ההוצאות בהן נשא עבור הנתבעת וביתה הקטינה בהקשר הרומנטי, לבין ההוצאות העיסקיות בהן נשא לצורך כינון עסק הנעלים של הנתבעת. לטענתו אלה הן הוצאות שמקורן אינו החיים המשותפים עם הנתבעת אלא הלוואה עיסקית לכל דבר.