דקר נ' אוחיון ואח'

פסק דין

1.ביום 21.10.09 אירעה תאונת דרכים בה היו מעורבים התובעת והנתבע.

לטענת התובעת היא נסעה בנתיב השתלבות לכיון נתניה, כאשר הנתבע הגיע מימינה, חתך את נתיב נסיעתה ופגע ברכבה, וגרם לו לנזק.

התובעת צירפה לתביעה חוות דעת שמאי לפיה עלות התיקון ושכר טירחת השמאי הסתכמו ב-3165 ₪, והיא תבעה מהנתבעים – הנהג ומבטחתו- לפצותה בגין נזקים אלו ונזקים כלליים נוספים שנגרמו לה.

2.הנתבעים הכחישו את נסיבות התאונה וטענו כי התובעת אחראית לאירוע בשעה שלא נהגה בזהירות המתחייבת מהדרך, והיה עליה להשתלב באופן שלא יסכן את האחרים, והיא זו שפגעה עם חזית רכבה בחלקו האחורי של רכב הנתבע.

לטענת הנתבע מאחר ולרכבו לא נגרם נזק כתוצאה מהאירוע הוא לא הגיש תביעה, אולם בבדיקה שנערכה על ידי שמאי הנתבעים באשר לתיקון שנדרש ברכב התובעת, הסתבר כי לכל היותר נגרם נזק לכנף ולמגן הקדמי שמאלי, ועלות התיקון מסתכמת ב-700 ₪ בלבד, כאשר כל יתרת הנזק לא נגרמה בתאונה.

הנתבעים הגישו חוות דעת נגדית לתמיכה בטענותיהם.

3.שני הנהגים מסרו את גירסתם לאירוע התאונה, כאשר כל אחד מהם תיאר אותה על פי דרכו, כאשר התובעת חזרה על כך שהנתבע חסם את דרכה וגרם לתאונה, ואילו הוא שב וטען כי היא זו שלא הבחינה בו וגרמה לתאונה בעצמה.

התובעת נחקרה על טיב הנזקים לאור האמור בחוות דעת השמאי מטעמה, והסבירה כי הנתבע לא נגע בדלת הרכב אלא רק בחלק הקדמי, וכי היה צורך בהחלפת הכנף.

משהובהר לתובעת כי חוות הדעת אינה תומכת בטענות אלה, באופן שנכללו בה נזק לדלת והכנף לא הוחלפה, לא היה לה הסבר ממשי והיא שינתה את טעמה והעידה כי יתכן שהדלת נפגעה.

4.מדובר איפוא בגירסאות סותרות, כאשר עול ההוכחה מוטל על התובעת, ובשעה שלא היה לה הסבר לטיב הפגיעות שאינן תואמות את חוות הדעת שהביאה, לא הורם הנטל המוטל על התובעת להוכיח את אחריות הנתבע ואת הדרך בה פגע בה על פי טענתה, ואני דוחה את התביעה.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"א, 19 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: