דסקל נ' בלה ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה נתבעים נזקים אשר נגרמו לרכבו של התובע כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 6/3/09 בנתיבי איילון בסמוך למחלף גלילות.

לטענת התובע עת נסע, עם אשתו, ברכבו בנתיבי איילון בנתיב התנועה הימני , פגע רכב הנתבע 1 ברכבו וזאת, הואיל ולא שמר מרחק מרכבו של התובע. לטענת התובע הפגיעה הינה בצד שמאל של רכבו מאחור. לטענת התובע בעת הפגיעה היה בנסיעה איטית הואיל ומקום האירוע היה בסמוך לירידה מדרך זו ולפיכך, כל המכוניות "הורידו מהירות" (עמ' 1 שורה 25).

לטענת הנתבעים – במועד האירוע, נסע רכב הנתבעים בנתיב משמאל לנתיב התובע. לטענת התובע בנתיב בו נסע התובע התנועה זרמה בעוד שבנתיב שלו היה פקק. התובע ביקש להשתלב בנתיב הנסיעה שלו , נדחף במפתיע לנתיב שלו , לא הותיר לנתבע מרחק בלימה ולכן התנגש בו הנתבע 1.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני לרבות חוות דעת שמאי אשר בדק את רכבו של התובע.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מאויינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

לאחר ששמעתי כאמור את עדויות הצדדים הנני מוצאת כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, אלא שהעדויות והראיות כפי שהוצגו בפני , יש בהן כדי לתמוך בגירסת הנתבעים .

האמור מושתת על טעמים מצטברים וחלופיים כדלקמן:

א . אין עוררין כי הפגיעה ברכבו של התובע הינה בחלק השמאלי של רכבו. פגיעה בחלק השמאלי בלבד יש בה כדי לתמוך בגירסת הנתבע ובהתאם לה התובע ניסה להשתלב בנתיב שלו ומשכך, נפגע רכבו. לענין זה, באם אמנם היתה נכונה טענת התובע ובהתאם לה רכב הנתבע התנגש ברכבו מאחור עת שניהם נסעו בטור, הרי שהפגיעה היתה צריכה להיות בכל החלק האחורי ולא רק בצד השמאלי שלו.

יתרה מכך, על אף שהתובע העיד כי בעת התאונה היתה איתו אשתו ברכב, לא מצא התובע לנכון להביאה לעדות בפני. זאת ועוד, בפני בית המשפט הוצגו רק מקצת עמודי ההודעה לביטוח של התובע ונשמט מהודעה זו העמוד בו מפורטת גירסתו הראשונית של התובע לחברת הביטוח שלו.

בהקשר זה, המנעות התובע מהבאת ראיות ועדויות מקימה חזקה ובהתאם לה לו היו מובאות הראיות והעדויות היו אלו פועלות כנגדו.

(ראה לענין זה - י. קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה", מהדורה משולבת 2003 חלק ג', עמ' 1649; ע.א 2275/90 לימה נ' רוזנברג פד"י מ"ז (2) 605, 614 (1993)];ע.א. 548/78, שרון נ' לוי פד"י לה (1) 736, 760 וכן, ע.א. 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פד"י מ"ד(4) 595 .)