דנינו נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שאירעה לו לטענתו ביום 16.6.11, הנתבע דחה את התביעה בטענה כי התאונה אירעה בהיות התובע מצוי בתוך שטח מעונו הפרטי בטרם התחיל את דרכו לעבודה.

2.כנגד החלטת הנתבע הגיש התובע את התביעה שבפנינו.

3.המחלוקת בין הצדדים היא האם המקום בו נפל התובע ביום 16.6.11 הוא חלק "ממעונו" הפרטי של התובע.

4.התובע טוען כי במועד הפגיעה יצא מיחידת הדיור המצויה בבעלות הוריו, בה הוא מתגורר, כאשר בכוונתו לצאת לרחוב ומשם לעלות להסעה האוספת אותו בדרכו לעבודה. לצורך היציאה לרחוב על התובע לעבור בשביל גישה ארוך המצוי בחצרם של הוריו, משם הוא אמור לרדת באמצעות שלוש מדרגות לחניה. לאחר שירד את המדרגות החליק התובע על חול שהיה בחנייה ושבר את קרסולו.

5.הנתבע טוען כי האירוע התרחש בתוך שטח מעונו הפרטי של התובע בטרם החל את דרכו לעבודה.

6.הצדדים לא חלוקים על המיקום של הנפילה וכאמור השאלה שבמחלוקת היא האם מדובר במעונו של התובע.

7.התובע העיד כי אין לו הסכם שכירות עם הוריו, לגבי היחידה בה הוא מתגורר. הוא אישר שהוא גדל באותו בית בו גרים הוריו והתגורר בו גם לפני נישואיו. הוא אישר שעל מנת להיכנס לבית וליחידה בו הוא מתגורר נכנסים מאותה כניסה שנכנסים מבחוץ, התובע טוען שיחידת הדיור נמצאת בשטח הבית של ההורים אך זה מבנה נפרד. התובע אישר כי רק בני המשפחה יכולים להיכנס למקום בו הוא נפל. התובע העיד שהיחידה קיימת כבר 7 שנים ואף היתה מושכרת בעבר לדייר אחר.

8.אמו של התובע העידה כי היא גרה בבית מעל 40 שנה, יחידת הדיור היתה בעבר מחסן שלפני כ-10 שנים הוסבה ליחידת דיור ואישרה שבעבר המחסן היה חלק מהבית. היא העידה כי התובע מתגורר ביחידה כשנתיים וחצי ואישרה כי רק בני המשפחה יכולים להשתמש בחניה שם נפל התובע. כן העידה אימו של התובע כי בעבר היחידה הושכרה לסטודנטית. אשתו של התובע אמרה שהיא מתגוררת ביחידה כ-3 שנים, היא אמרה שקיים הסכם שכירות שנמצא אצל חמותה, וזאת בניגוד לדברי בעלה וחמותה. אשתו של התובע העידה כי היא ראתה את הסכם השכירות ובו כתוב בצורה מפורשת שעליהם לשלם בין 500 ל- 1,500 ₪ על פי יכולתם. גם היא העידה כי רק בני המשפחה משתמשים במדרגות החניה במקום הנפילה. כל העדים אישרו בעדותם כי השליטה בחצר הבית ובמקום בו אירעה הנפילה היתה מצויה בידי המשפחה בלבד ורק להם היתה גישה ויכולת כניסה לשם (עמ' 5, 7 ו-8 לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.13).

9.לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות.

10.סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של מבוטח לעבודה ממעונו או ממקום עבודתו בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו."

11.בית הדין הארצי ניתח במשך השנים את סעיף 80 והסוגיה הגיעה גם לפתחו של בג"צ בעניין 4197/97 ויסמן נ' בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 15.6.98.

לאחר פסיקת בג"צ ניתנו פסקי דין נוספים בבית הדין הארצי כאשר פסק הדין המנחה בסוגיה הוא עב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי נ' רונן, פד"ע לז' 721 (להלן: "עניין רונן"). בפסק הדין בעניין רונן נדון עניינו של מבוטח שהתאונה אירעה לו בשביל פנימי של גינת ביתו; בית הדין הארצי קיבל את ערעור המוסד על החלטת בית הדין האזורי וקבע שמדובר במתחם פנימי והסיכון היה בשליטתו המלאה של המבוטח.

12.בית הדין הארצי נתן פסקי דין נוספים לאחר פסק הדין בעניין רונן והחיל את ההלכה שנקבעה בו, כך שהמבחן הקובע הוא מבחן השליטה המלאה שבו ארעה הנפילה. כך למשל בעב"ל 1515/04 המוסד לביטוח לאומי- עטיה, ניתן ביום 6/6/07, נדון עניינה של מבוטחת שנפלה במדרגות המובילות אל שער הכניסה לביתה. כשהוברר כי המדרגות אף שהיו מצידו החיצוני של השער הן בתחום השטח הפרטי שלה ולה השליטה הבלעדית עליהן, נקבע כי אין לראות בתאונה ככזו שהתרחשה "בדרך". וראו גם פסק הדין בעב"ל 611/08 סיני- המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30/12/09 שדן בעניין דומה.

13.ניתן אם כך לסכם ולומר כי ההלכה כיום היא כזו שבאופן רגיל הגבול בין ה"מעון" לבין "הדרך" עובר במקום שבו עובר הגבול בין רשות הרבים לרשות היחיד. במקרים יוצאי דופן ניתן לראות את המעון כנמשך אל מעבר לגבול רשות היחיד, אך זאת כשמוכח כי למבוטח שליטה מלאה על הסיכונים באותו מקום.

הנטל להוכיח את השליטה של המבוטח על הסיכונים במקום שהוא מחוץ לתחום רשות היחיד מוטל על המוסד לביטוח לאומי וספק בעניין זה אמור לפעול לטובת המבוטח. לשם קביעת הגבול בין רשות הרבים לרשות היחיד, יש נפקות לשאלה אם מדובר בחצר מגודרת או אם מדובר במקום שאינו מגודר ולציבור יש גישה פתוחה אליו (ר' פסק דינו המקיף של השופט חיים ארמון ב"ל 12241-10-11 זלצמן ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25/7/12).

14.מהעדויות והראיות שהוצגו בפנינו עולה כי מקום הנפילה היה בתחום "רשות היחיד". אמנם מדובר בבית שגרו בו לא רק התובע ואשתו אלא גם הוריו, אך אין פירוש הדבר כי מדובר בשתי יחידות נפרדות. בעניין זה יצוין כי לא הוצגה בפנינו כל ראיה התומכת בטענה זו. אמו של התובע העידה בעניין זה כי יחידת הדיור בה התגוררו התובע ואשתו, היתה בעבר מחסן שהיה שייך לבית ושהוסב ליחידת דיור. אמנם לא נעלמו מעינינו עדויות התובע ואמו כי בעבר יחידת הדיור הושכרה לצד שלישי, אך אין די בכך בכדי להוכיח כי אין המדובר ביחידת מגורים אחת.

לא למיותר לציין כי גם בעניין שכירות יחידת הדיור נפלו סתירות בין העדויות שנשמעו בפנינו. בעוד שהתובע ואמו העידו כי לא נערך הסכם שכירות בכתב בינו לבין הוריו, אשת התובע העידה בפנינו כי ישנו הסכם שכירות כתוב בין הצדדים שנמצא אצל חמותה וכי דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 1,500₪, זאת בניגוד לעדות התובע בפני חוקר המוסד, לפיה שילם להוריו סכום בין 500- 1,000 ₪ על פי יכולתם.