דנדן נ' ביטוח לאומי הלשכה המשפטית - נצרת עלית

פסק דין

התובעת, ילידת 12.10.1964, הגישה תביעתה למוסד לביטוח לאומי, הוא הנתבע, להכיר בירידה בשמיעה ובטנטון כפגיעה בעבודה. ביום 12.7.10 דחה הנתבע את תביעת התובעת ונימק החלטתו בכך שהתובעת אינה עומדת בתנאי סעיפים 84א(א)(1) ו-(2) וסעיפים 84א(ב)(1),(2) ו-(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

כנגד החלטה זו, הוגשה התביעה שלפנינו.

העובדות הרלוונטיות:

1.התובעת עבדה במפעל "נילית" מחודש 7/2006 ועד 3/2009. לטענתה, היתה חשופה בעבודתה לרעש מתמשך ומזיק באופן אשר גרם לפגיעה בשמיעתה. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא עומדת בתנאים להכרה בירידה בשמיעה ובטנטון כ"פגיעה בעבודה" ועל כן דחיית תביעתה על ידי הנתבע, נעשתה לטענתה שלא כדין.

2.הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובעת אינה עונה על תנאי סעיף 84א לחוק. בין השאר, טען הנתבע כי הירידה בשמיעה ממנה סובלת התובעת, אינה תוצאה של חשיפה לרעש וכי כושר השמיעה לא פחת בשיעור הממוצע הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק, בתדירויות הדיבור.

3.בתחילה, הוגשה התביעה ע"י התובעת עצמה. משקיבלה ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ומשלא עלה בידי הצדדים להגיש ריכוז טענות מטעמם, הותר להגשה כתב תביעה מתוקן. התיק נקבע לשמיעת ראיות אולם במועד הדיון, לאחר שיחה של מנהל המפעל עם ב"כ הצדדים ומתן הסברים רלוונטיים בדבר עבודת התובעת, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר עובדות המפורטות בפרוטוקול הדיון מיום 20.12.11.

4.העובדות המוסכמות נוגעות למידת הרעש במחלקת האריזה בה עבדה התובעת, ומידת הרעש "בחלקו הרועש" של המפעל וכן באשר למספר הפעמים ומשך הזמן שבו שהתה העובדת במהלך עבודתה בחלק הרועש, לצורך ביצוע עבודתה.

5.כמו כן, באותו הדיון ויתרה התובעת בהמלצת בית הדין על תביעתה בכל הנוגע לטנטון והצדדים הסכימו, הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, למנות מומחה רפואי אשר יבחן את השאלות הרפואיות שבמחלוקת:

א. שאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת כפי שתוארו בעובדות המוסכמות לבין מצבה הרפואי בתחום השמיעה.

ב.האם התובעת עומדת בתנאי דרישות החוק ביחס לקיומה של ירידה בשמיעה של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור.

6.לצורך כך מונה פרופ' אופיר דב כמומחה מטעם בית הדין. בהחלטת המינוי פורטו העובדות המוסכמות וכן השאלות הרפואיות שבמחלוקת.

משדרש המומחה בדיקת שמיעה עדכנית, ביקשה התובעת להעביר בדיקה אותה ביצעה בעצמה. הנתבע התנגד לכך בטענה כי בדרך כלל המומחה הוא שקובע את זהות מכון השמיעה.

בהחלטה מיום 22.7.12 הושארה בידי המומחה ההחלטה האם להפנות את התובעת לבדיקה נוספת במכון שיקבע על ידו.

7.בהמשך למפורט לעיל, ביקש המומחה כי לתובעת תבוצע בדיקת שמיעה ובדיקת פלט אקוסטי במכון לאודיולוגיה ואלקטרופיזיקה קלינית שבמרכז הקליני הבין תחומי באוניברסיטת חיפה (להלן: "המכון"). התובעת התנגדה להפנייתה למכון זה, בנימוק לפיו מדובר במכון המנוהל ע"י פרופ' אטיאס, וכי "מזה שנים מבצע פרופ' אטיאס בדיקות שמיעה ע"פ הזמנת המוסד לביטוח לאומי". התנגדות התובעת נדחתה בהחלטה מיום 7.8.12, כמו גם בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטה זו, בפני בית הדין הארצי לעבודה (בר"ע 10058-09-12, החלטה מיום 19.9.12).

8.משנתקבלו תוצאות הבדיקות מהמכון, הגישה התובעת בקשה נוספת. הפעם, ביקשה התובעת שלא להעביר לידי המומחה את האבחון האודיולוגי, שכן לטענתה, כל שביקש המומחה לקבל, היה בדיקת שמיעה ובדיקת פלט אקוסטי. בהחלטה מיום 16.12.12, נדחתה הבקשה, תוך שנקבע בין היתר כי חזקה שהמומחה יעשה עבודתו בעצמו מבלי שיידרש לנתונים בלתי רלוונטיים, ככל שקיימים כאלה.

9.בחוות הדעת מיום 9.12.12 קבע המומחה כך:

לשאלה באשר לקשר הסיבתי בין תנאי העבודה כפי שפורט ב"עובדות המוסכמות" ובין מצב שמיעתה של התובעת, השיב המומחה כדלקמן:

"על פי בדיקות השמיעה בתיק ובמיוחד על פי הבדיקה האחרונה מיום 8.11.12, לתובעת שמיעה תקינה בכל התדרים למעט ליקוי שמיעה קל מאוד בתדרים הגבוהים בשתי האזניים.

נמצאו מענים אקוסטיים מלאים ברוב התדרים, בוודאי עד תדר 4000 הרץ בשתי האזניים. בדיקת המענה האקוסטי היא ראשית לכל, בדיקה אובייקטיבית, ובנוסף, זו הבדיקה הרגישה ביותר הבודקת תפקודי תאי השער החיצונים שבאון הפנימית. תאים אלו הם הראשונים להפגע בחשיפה לרעש. תגובה תקינה של אותם תאי השער החיצוניים מעידה כי לתובעת שמיעה תקינה ושוללת את האפשרות של נזק שנגרם לאוזניים כתוצאה מחשיפה לרעש".