דנ"פ 2256/15 ראובן מלעי נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בערעור שהגיש ראובן מלעי (להלן: המבקש) על הכרעת הדין ולחלופין על גזר הדין, שנדון יחד עם ערעור שהגישה המשיבה על גזר הדין (ע"פ 2417/14 וע"פ 2677/14. פסק דין מיום 18.3.2015). בפסק הדין התקבל ערעורה של המשיבה והוחמר העונש שהוטל על המבקש בבית המשפט המחוזי.

רקע והליכים קודמים

1. נגד המבקש ושניים אחרים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובו ששה אישומים (האישום הראשון יוחס לשלושת הנאשמים. חמשת האישומים האחרים יוחסו למבקש בלבד). לפי כתב האישום, המבקש, שהיה הבעלים והמנהל של חברת "ניתאי מוטורוס" בע"מ", העוסקת בייבוא ובסחר של חלקי חילוף לכלי רכב, קשר קשר יחד עם שני הנאשמים האחרים, למכור מנועים גנובים שמקורם בכלי רכב שנגנבו מישראל. בדרך זו, הנאשם 3 (להלן: זגיר), תושב חברון, מכר למבקש כ-63 מנועים גנובים שהגיעו לידיו, שמקורם בכלי רכב שנגנבו בישראל, לאחר שהשחית את המספרים המקוריים שהיו מוטבעים על המנועים והטביע במקומם מספרים מזויפים. המבקש מסר לזגיר שטרי מכר גנובים ומזויפים וחשבוניות מזויפות שתאמו את המספרים המזויפים שהוטבעו, במטרה להקשות על זיהוי המספרים המקוריים של המנועים הגנובים. הנאשם 2 (להלן: שוויקי), תושב מזרח ירושלים, העביר את המנועים הגנובים לאחר זיוף מספריהם מזגיר למבקש ואת התמורה בעדם מהמבקש לזגיר. עוד נכתב בכתב האישום כי המבקש שילם לזגיר 1,500-1,200 ש"ח עבור כל מנוע. על יסוד האמור הואשם המבקש באישום הראשון בקשירת קשר לביצוע פשע (קבלת חלק גנוב של רכב, זיופו ומכירתו), עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בקשר עם סעיפים 413ח(2), 413ט, 413י ו-413יא לחוק העונשין; בקבלת חלק גנוב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413י לחוק העונשין; במסחר בחלק גנוב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין; בזיוף ושימוש במסמך מזויף כדי להקל על ביצוע עבירות הקבלה והסחר בחלק גנוב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413ח(2) לחוק העונשין ובמעשה המקשה על זיהוי זיוף חלק של רכב (ריבוי מקרים), עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין.

2. לפי האישומים השני עד השישי, בחמש הזדמנויות שונות מכר המבקש מנועים מזויפים וקיבל תמורת כל מנוע סכומים הנעים בין 6,930-2,890 ש"ח. המבקש הואשם במסגרת אישומים אלה, בזיוף ושימוש במסמך מזויף כדי להקל על ביצוע עבירות הסחר בחלק גנוב, עבירה לפי סעיף 413ח(2) לחוק העונשין; בשינוי זהות של חלק רכב, עבירה לפי סעיף 413ט לחוק העונשין; בקבלת חלק גנוב, עבירה לפי סעיף 413י לחוק העונשין; במסחר בחלק גנוב, עבירה לפי סעיף 413יא לחוק העונשין ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

3. המבקש כפר באישומים המיוחסים לו וטען כי לא היה קשור לזיוף המנועים. כן טען כי אמרותיו שנמסרו בחקירתו במשטרה נגבו באמצעים פסולים. בית המשפט המחוזי (השופט ע' מודריק) ערך משפט זוטא, בסופו נדחתה טענת המבקש ואמירותיו התקבלו כראיות במשפט. המבקש טען גם כי הוא חסר כשרות לעמוד לדין בשל מצב נפשי השולל ממנו להבחין בין טוב לרע. בית המשפט בחן טענה זו, והמשפט אף הופסק לתקופה מסוימת. לבסוף נקבע כי אין מניעה לקיים את המשפט וההליכים חודשו. המבקש העלה בסיכומיו טענות כגון חוסר סמכות עניינית, הגנה מן הצדק, עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה וכן טענה בדבר סיכון כפול. טענות אלה נדחו בהכרעת הדין.

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

4. ביום 7.1.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי (השופט ע' מודריק, סגן נשיא) את המבקש במיוחס לו. אשר לאישום הראשון, בית המשפט בחן את אמרותיו של המבקש במשטרה, שבחלקן הודה במעשים המיוחסים לו בשינויים מסוימים מהנטען בכתב האישום, ובחלקן הכחישם לחלוטין. בית המשפט ציין כי המבקש בחר שלא להעיד. לעומת זאת, שוויקי העיד כי הוביל מזגיר לחצרי המבקש מנועים מזויפים בכ-20 הזדמנויות שונות. בית המשפט התרשם מחוות דעת של מומחים ממשטרת ישראל שבדקו את המנועים שנתפסו ושהגיעו למסקנה כי חלק ניכר מהם מזויפים; בחלק מהמקרים הצליחו המומחים לחשוף את המספרים המקוריים שהיו מוטבעים על המנועים. על בסיס האמור, קבע בית המשפט המחוזי שהמבקש אכן קשר קשר עם זגיר לזיוף המנועים, וכי באופן זה הועברו למבקש כ-50 מנועים מזויפים בתמורה לסכום של בין 1,500-1,200 ש"ח עבור כל מנוע. עם זאת, קבע בית המשפט כי אין לייחס למבקש מכירה של יותר מ-5 מנועים בכל הפרשה.

5. בית המשפט קבע כי גם האישומים השני עד השישי הוכחו. בית המשפט ביסס את הרשעתו על עדותם של בעלי כלי הרכב שנבדקו, אשר העידו כי רכשו את המנועים מהמבקש וכי האחרון אמר להם שמנועים אלה יובאו מחו"ל, וכן, על שטרי המכר שהנפיק המבקש, ועל אמרותיו במשטרה שלפיהן מכר מנועים אלה וקשר קשר עם זגיר.