דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' נבארה ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 12.8.07 בבית שמש ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"), בין כלי הרכב נשוא התביעה.

העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים").

אין חולק כי נתבע 1 פגע עם רכבו ברכב התובעת מאחור, אך יש חולק באשר לנסיבות קרות התאונה, ולאחריות בגינה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת ב"כ התובעת, רכב הנתבעים פגע ברכבה מאחור, כאשר עת/1 נסע בנתיב נסיעתו ישר. לפיכך, הנתבעים אחראים לקרות התאונה, ולנזקים בגינה.

לטענת ב"כ הנתבעים, עת/1 יצא לפתע מחנייה בצד הדרך, ועל כן התרחשה התאונה. לפיכך, הנתבעים לא אחראים לקרות התאונה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן – מי אחראי לקרות התאונה, האם נתבע 1 פגע ברכב התובעת מבלי ששמר מרחק, או האם לפתע עת/1 יצא עם רכבו מחנייה בצד הדרך, והפתיע את נתבע 1, מבלי שזה האחרון יכול היה למנוע את התאונה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסתו של עת/1 על פני גרסתו של נתבע 1.

יודגש, גם כאשר מדובר בגרסה מול גרסה על בית-המשפט לבחון האם יש בעדויות או בראיות כדי לתמוך בגרסה זו אחרת.

עדותו של עת/1 היתה רציפה, קולחת וקוהרנטית. ברי הוא שאין די בהתרשמות חיצונית, אלא להתרשמות זו צריכה להצטרף עדות, ו/או ראייה שתתמוך בגרסה. בעניינו, השתכנעתי שגרסתו של עת/1 היה לה על מה לסמוך – הן בעדויות, והן בתמונות הנזק .

להלן הנימוקים:

עת/1 העיד כי היה במצב של נסיעה בכביש, ופתאום שמע "בום" מאחורה. הגם שטען שהיה במהירות נסיעה של 40 קמ"ש.

כאשר נשאל עת/1 האם ראה את רכב הנתבעים טרם התאונה, השיב בכנות שלא ראה אותו. ותיאר כי מדובר בכביש מפותל, שהיה בירידה.

לעדות זו, הצטרפו דבריו שנאמרו בטופס הודעתו ב- ת/1: "נסעתי ברחוב ראשי בבית שמש לפתע מאחורי הגיח רכב מסוג טויוטה ופגע בי בחוזקה מאחור...".

מנגד, העיד נתבע 1 (עמ' 4): "... הוא יצא מחנייה והפתיע אותי..., אני לא מכחיש שפגעתי בו".

כמו כן בהמשך עדותו בחקירתו הנגדית ציין (עמ' 4): "... הוא נסע התחיל להתיישר ואז פגעתי בו".