דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' כפיר

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה נגד המבקש.

המשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקש ונגד הפניקס – חברה לביטוח בע"מ (להלן: "החברה"). בכתב התביעה נטען כי נגרמו לרכב המשיבה נזקים עקב כך שרכב המבקש סטה ממסלולו ופגע ברכבה. עוד נטען כי בזמן הרלוונטי לתביעה, הייתה החברה מבטחת רכב המבקש. הלכה למעשה, וכעולה מן הבקשה, הייתה מבטחת רכב המבקש חברת הביטוח אליהו בע"מ.

המשיבה עתרה לחייב את המבקש והחברה לפצותה בגין נזקיה השונים בסך של 19,039 ₪.

כתב התביעה הומצא כדין למבקש אולם הוא לא התגונן כנגד התביעה. המשיבה ביקשה למחוק את החברה מכתב התביעה וליתן נגד המבקש פסק דין בעקבות כך שלא הגיש כתב הגנה. החברה נמחקה מכתב התביעה ונגד המבקש ניתן פסק דין. המבקש טוען כי יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדו.

בבקשה נטען כי אי הגשת כתב הגנה מצד המבקש אינה נגועה בזלזול אלא מדובר במחדל שהמשיבה תרמה לו. לאחר שהמבקש קיבל את כתב התביעה הוא פנה לסוכנות הביטוח שלו וזו סברה, כעולה מכתב התביעה, כי המבקש אכן היה מבוטח על ידי החברה, עובדה שהתברר כי איננה נכונה. על כן, העבירה סוכנות הביטוח של המבקש את פרטי האירוע לטיפול החברה ואילו החברה – שידעה כי המבקש אינו מבוטח אצלה – פנתה כפי הנראה במישרין למשרד ב"כ המשיבה וביקשה להימחק מכתב התביעה מבלי לטפל בהגנתו של המבקש ומבלי להודיע למבקש כי היא אינה מטפלת בעניינו. כתוצאה מכך ניתן נגד המבקש פסק הדין דנא. המבקש ידע כי סוכנות הביטוח שלו מטפלת בעניינו וזו כאמור סברה בטעות כי היא אכן טיפלה בעניין בכך שהעבירה את הטיפול לחברה שכאמור אינה מבטחת הרכב.

הן בבקשה והן בתצהיר התומך בה נאמר כי למבקש יש טענות הגנה טובות כמו גם חברת הביטוח המבטחת אותו. ציין בהקשר זה רק כי הוא מבוטח וקיים כיסוי ביטוחי לתאונה. ב"כ המבקש בבקשתו מציין את ההלכה הידועה לפיה הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה היא בעלת חשיבות משנית בהליך זה ואילו העניין בעל החשיבות העיקרית הוא קיומם של סיכויי ההגנה.

דיון והכרעה

במועד הדיון נחקר המבקש על ידי ב"כ המשיבה. המבקש לא נחקר – וממילא לא הוסיף כל נתון – בעניין סיכויי הגנתו כמפורט בתצהירו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה, גם לשיטת המבקש עצמו, להידחות.

ראשית אומר כי צודק המבקש בטענה כי יש לבחון את הבקשה כבקשה לביטול פסק הדין מתוקף שיקול דעת בית המשפט ולא מתוך "חובת הצדק". המבקש הודה, גם בעדותו, כי קיבל את כתב התביעה והעבירו לסוכנות הביטוח שלו. לצורך העניין אני סבור כי נכון יהיה לקבוע כי למשיבה היה חלק לא מבוטל בטעות שהובילה בסופו של יום לאי הגשת כתב הגנה על ידי המבקש. אכן, אילו לא הייתה המשיבה משרבבת, בטעות, את שמה של החברה כנתבעת נוספת, היה המבקש יכול לדאוג לכך שחברת הביטוח המבטחת אותו תפעל להגשת כתב הגנה. ברם, הציון השגוי של החברה בכתב התביעה הביא לשרשרת של טעויות שהביאו למתן פסק הדין נגד המבקש מבלי שנפל פגם כלשהו בהתנהלותו של המבקש עצמו. נמצא אפוא כי המבקש עומד בתנאי הראשון של מתן הסבר – ואף הסבר טוב – לעובדת אי הגשת כתב ההגנה.

כאמור לעיל, בקשה זו יש לבחון כבקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעת. כפי שציין בצדק ב"כ המבקש, השאלה אם קיים הסבר סביר לאי הגשת כתב ההגנה היא בעלת חשיבות משנית. השאלה העיקרית היא האם הראה המבקש סיכויי הגנה טובים או סיכויים כאלה שישכנעו את בית המשפט כי ביטול פסק הדין והחזרת התיק אל שולחן הדיונים יניבו תועלת כלשהי למבקש. למרבה הצער, בנקודה זו דעתי היא כי המבקש לא הראה כל סיכויי הגנה ועל כן, ובהתאם להלכה הפסוקה, אין מקום לביטול פסק הדין.

למעשה, זולת הטענה כי המבקש מבוטח בחברת ביטוח העשויה לשלם במקומו למשיבה עבור הנזקים שנגרמו, אין בתצהיר או בבקשה כל טענת הגנה כנגד אחריותו של המבקש לתאונה ולנזק שנגרם בעקבותיה לרכב המשיבה. הטענה כי המבקש מבוטח והמשיבה זכאי לפיצוי או שיפוי בגין נזקיה מצד שלישי, במקרה זה חברת הביטוח אליהו בע"מ, אינה עילה לפתוח מחדש את הדיון בתובענה שכן על פי הילוכו של טיעון זה, המבקש אכן אחראי לתאונה ואחראי, עקרונית, לפיצוי בגין הנזק שנגרם למשיבה. העובדה, אם אכן עובדה היא, שיש למבקש ביטוח אינה עילה לפתיחת הדיון מחדש בנוגע לשאלת חלקו של המבקש בתאונה ובאחריותו לפיצוי המשיבה בגין נזקי התאונה.

גם כפירתו של המבקש בנוגע לאחריותו לתאונה ונזקיה אינה כפירה מפורטת ולא ניתן להבין מן האמור בתצהיר בעניין זה, מהי הגרסה העובדתית שמעלה המבקש בנוגע לנסיבות התאונה שממנה עשויה להשתמע אחריות למאן דהוא אחר זולתו. אדגיש, כי כפירה תוך הפנייה לאחד מנספחי התצהיר אין בה די שכן על הנתבע לפרט בתצהירו את טענות הגנתו ולהיחשף לחקירה נגדית בעניין זה. תצהיר על דרך ההפנייה לטופס הדיווח על התאונה, כפי שנערך בענייננו, הוא פסול ( ראו: ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת, פ"ד מו (5), 344) ועל כן הוא אינו מוסיף דבר שיש בו לשכנע כי עשויה לצמוח למבקש תועלת כלשהי מביטול פסק הדין והשבת התיק אל שולחן הדיונים.

לאור האמור, לא מצאתי כי קמה עילה לביטול פסק הדין באשר לא שוכנעתי כל עיקר כי ביטולו של פסק הדין עשוי להניב תוצאה אחרת מאשר התוצאה לפיה יש לחייב את המבקש בדין בגין אחריותו לנזקים נשוא כתב התביעה שהוסבו למשיבה עקב התאונה. הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 1000 ₪.

ניתנה היום, ח' ניסן תשע"ב, 31 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.