דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ נ' ינוד דוד

פסק דין

הרקע לתביעה:

1.לפניי תביעה לפיצויים בגין גניבת רכב, בנסיבות רשלניות.

2.בתאריך 8.9.08 שכר הנתבע מהתובעת רכב מסוג יונדאי גטס. למחרת היום, בשעות הלילה, עסק הנתבע בהדבקת מודעות בתחנת הסעה באיזור היישוב אלעזר, כאשר הרכב ממתין על הכביש כשהוא מונע. אז, נכנס אדם אל הרכב וגנב אותו.

3.התובעת ביקשה מהנתבע לשפות אותה לאחר גניבת הרכב, מפני שפעל ברשלנות והשאיר את מפתחות הרכב במתג ההנעה, כשהרכב מונע ולא מאויש על ידי הנתבע בזמן הגניבה. הנתבע סירב לשפות את התובעת, הואיל ולטענתו רכש מהתובעת כיסוי ביטוחי למקרה של גניבה. מכאן התביעה דנן, שסכומה הועמד על סך 49,269 ₪.

עיקר טענות התובעת:

4.מר ינון דוד (להלן: "הנתבע") שכר מחברת דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ (להלן: "התובעת") רכב מסוג יונדאי גטס שנת 2007 (להלן: "הרכב"), בהתאם להסכם שכירות [נספח ב לת/1]. למחרת היום, סמוך לשעה 20:20 הרכב נגנב. הנתבע דיווח לתובעת אודות הגניבה ואף מילא טופס המתאר את השתלשלות אירוע הגניבה. כך, דיווח הנתבע שהרכב נגנב על ידי אלמוני בזמן שהרכב היה מונע והנתבע היה מחוץ לרכב [נספח ג לת/1].

5.על פי הסכם השכירות התחייב הנתבע שלא להשאיר את מפתחות הרכב במתג ההנעה, בזמן שהרכב לא מאויש על ידו [סעיף 8א לנספח ב לת/1]. הנתבע הפר התחייבות זו ואף נהג ב"רשלנות פושעת" עת הפקיר את הרכב לצד הדרך כאשר הרכב אינו נעול, המפתח במתג ההנעה והרכב עצמו מונע. בכך גם הפר הנתבע את חובתו מכוח חוק השומרים לשמור על הרכב ולהשיבו לתובעת בתום תקופת השכירות.

6.בנסיבות אלה יש לחייב את הנתבע לשפות את התובעת במלוא ערכו של הרכב, בהתאם לחוות דעת שמאי בסך 47,824 ₪ בתוספת שכר טרחת השמאי, הפרשי הצמדה וריבית ועלות רכב חלופי.

עיקר טענות הנתבע:

7.הנתבע עצר את הרכב בסמוך ל"בטונדה" סמוך לישוב אלעזר והדביק מודעות. הנתבע נמצא במרחק קצר מאוד מהרכב והתכופף לשם הדבקת המודעות, אך היה בקשר עין עם הרכב. אז, אלמוני נכנס לרכב וגנב אותו, למרות שהנתבע ניסה להיתלות על הרכב ולמנוע את הגניבה.

8.הנתבע אינו חב בתשלום לתובעת, שכן במעמד חתימת הסכם השכירות הוא רכש הרחבה ביטוחית להסכם השכירות, הכוללת גם אירוע גניבה. יתר על כן, התובעת אף גבתה מהנתבע דמי השתתפות עצמית בגין הגניבה.

9.בנסיבות בהן אירוע הגניבה התרחש כאשר הרכב היה בשליטת הנתבע, חל הכיסוי הביטוחי. הנתבע אף הסתמך על חוות הדעת של הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר שכותרתה: "הכרעה עקרונית בנושא של תניית "איוש רכב" [נספח א לנ/2].

10.בדיון שנערך לפניי העידו: גב' סיגל סלם (סגנית מנהלת שירות לקוחות בתובעת), מר יועד אהרון (עד שנכח במקום בזמן אירוע הגניבה) והנתבע. שמאי הרכב לא סומן להיחקר על חוות דעתו.

דיון והכרעה:

נקודת המוצא: קיומו של כיסוי ביטוחי:

11.בין הצדדים נחתם הסכם שכירות ביום 9.9.08 לפיו הנתבע שכר רכב מהתובעת עד לתאריך 10.9.08, בהתאם לתנאים הנקובים בהסכם השכירות [נספח ב לת/1]. אין מחלוקת בין הצדדים שלצד חתימת הסכם השכירות נרכש מהתובעת גם "כיסוי כנגד גניבה".

12.בחקירתה הנגדית של גב' סלם מצד הנתבעת, היא הודתה בקיומו של כיסוי נגד גניבה במסגרת הסכם השכירות:

"ש. כתוב בסעיף 51 בסוגריים אחריות T.P.

ת. נגד גניבה