דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' בן יוסף

פסק דין

תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו על פי הטענה למכוניתה של התובעת, מכונית מסוג הונדה סיויק, מס' רישוי 65-688-64, אשר היתה נהוגה על ידי מר רן מינצר (להלן: "המכונית").

הנזקים נגרמו, כך טוענת התובעת, ע"י נהג מטעם הנתבע, מר חטאר בן יוסף, אשר נהג במשאית עם מנוף מסוג מספר רישוי 8741215. שם הנהג: אחמד אבו סעדה.

התאונה התרחשה ביום 21.8.09 ברח' אלחנן במרכז הכרמל בחיפה, בשעות הצהריים.

טענת התביעה הנתמכת ע"י עדויותיהם של מר רן מינצר הנהג ומר יוחנן מאור, אשר ישב לידו היא, כי מר מינצר נסע ברח' אלחנן,נעצר היות ולפניו היה מערבל בטון אשר עשה תמרונים בכביש. המשאית אשר חנתה בחלקה על המדרכה השמאלית החלה להסתובב לעבר המכונית והגלגל הימני קדמי פגע במכונית, בחלקה הקדמי שמאלי וגרמו לה נזקים כמתואר בחוות דעת השמאי.

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ואליה צורפו המסמכים כדלקמן:

א.מכתב דרישה מאת ב"כ התובעת אל הנתבע.

ב.רישיון הרכב של המכונית.

ג.חוות דעת: בפרק תאור הנזק נרשם כי "כנף קד' שמ'...נשרטה קלות". על פי חלק אמדן הנזק בחוות הדעת, מה שניזוק הוא הדלת ולא הכנף כפי שמתואר כאמור לעיל. בנוסף אין ציון כי המראה ניזוקה, כפי שנטען ע"י מר מינצר.

ד.הודעה על תאונה. בנסיבות התאונה נכתב כדלקמן: "עמדתי מאחורי משאית שהתכוונה להחנות ומשאית שעמדה בצד שמאל החלה בנסיעה קדימה כשהגלגלים קדמיים פגעו בדלת ובמראה של הרכב שלי", בהודעה נכתב כי מצ"ב דף נוסף המתאר בדיוק את שאירע, אך דף כזה לא צורף.

ה.תצהיר של עו"ד סיגל סלם לתמיכה בכתב התביעה. לא ידוע מי הוא עו"ד סיגל סלם.

יש לציין כי התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בתל-אביב.

הנתבע טען בכתב הגנתו כי יש לדחות את התביעה, אשר הוגשה שלא על פי התקנות: על פי תקנה 214(ג), התצהיר לאימות העובדות אמור להיות על ידי מי שמכיר את העובדות ואילו כאן התצהיר הוגש ע"י עו"ד שעדותו היא למעשה מפי שמועה.

בנוסף, לפי תקנה 214(ג) הנ"ל, אם רוצים לצרף תצהיר של אדם אחר יש לבקש מטעמים מיוחדים שיפורטו, כך לא קרה. אין גם פירוט של מיהו עורך התצהיר (לכך יש להוסיף כי גם אישור התצהיר אינו תקין – לא ברור מי הופיע בפני דר' ורשה המוכר לו אישית ובאיזה יום זה היה).

לעצם העניין טען הנתבע כי דווקא נהג התובעת הוא זה אשר גרם לתאונה, ואילו המשאית היתה בעצירה מוחלטת.

גרסת מר אחמד אבו סעדה כפי שפורטה בתצהירו נ/2, היא כי כאשר אירעה התאונה המשאית היתה בעמידה מוחלטת, הוא כלל לא ישב בתא הנהג היות והוריד ממנה חומרים בעזרת המנוף, והמשאית אף היתה כאשר רגליות על המדרכה.

מר אבו סעדה העיד כי רק אדם אחד היה במכונית התובעת וכי ראה את מר מינצר מגיע מהר ופוגע בגלגל. יתר על כן, היות והיה מדובר באתר עבודה, היה סרט כדי שאף אחד לא יתקרב, אך מר מינצר לא ציית.

גרסה זו נתמכה ע"י עדותו של מר סאבא רדואן. מר רדואן, אשר על פי תצהירו היה עד ראיה לתאונה, הצהיר (נ/3) כי המשאית היתה בעצירה מוחלטת, אך לא הצהיר כיצד קרתה התאונה, אלא רק כי "האחריות לתאונה רובצת במלואה על נהג רכב התובעת שלא שם לב למשאית הנתבע".

מר רדואן, בעת מתן עדותו בבית המשפט חזר על כך כי משאיתו של הנתבע היתה בחניה כאשר רגליות על המדרכה ולכן לא יכלה כלל לזוז.

הוא ראה את התאונה. הוא זה שהגיע עם מערבל בטון, אך חנה בצד הדרך עד שהמנוף יסיים את הפריקה. לטענתו, מר מינצר היה בנסיעה, עבר את שניהם, כלומר את מערבל הבטון ואת המשאית. מכיוון שלא היה מקום לעבור בבטחה, נהג התובעת נדחף וכך נפגעה המכונית. אילו היה מחכה דבר לא היה קורה.