דן רכב ותחבורה ד.ר.ת. בע"מ ואח' נ' סימן טוב ואח'

פסק דין

התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכבים. ביום 28.10.09 הייתה בעלים של רכב מסוג פורד פוקוס (להלן "רכב הפורד"). במועד הנ"ל נהגה ברכב הפורד העדה מטעם התובעת. הרכב נסע בכביש בעל שני נתיבים לאותו כיוון. הנהגת נסעה בנתיב השמאלי. בנתיב הימני היה רכב מסוג משאית שבו נהג הנתבע (להלן "המשאית"). הוגשה לתיק בית משפט התמונה של הכביש בו אירעה התאונה, וסומנה כ-ת/3. מדובר בכביש שחלק ממנו מתעקל לכיוון שמאל.

נהגת רכב הפורד הגישה הודעה לתובעת על קרות התאונה (ת/1), שם מסרה שבעת שנסעה בכביש בנתיב השמאלי, רכב צד ג' נסע לידה בנתיב הימני, ולפתע סטה ממסלולו לכיוון הנתיב בו נסעה וכתוצאה מכך נפגע רכבה בצד האחורי מצד ימין. בעדותה בבית המשפט היא ציינה שבעת שהתקדמה עם הרכב הרגישה "נגיעה" בצד ימין מאחור וכי נסעה מהר יותר מהמשאית על מנת לחלוף על פניה (פרוט' עמ' 2 ש' 13, 31). מתוך עיון בתמונות של רכב הפורד לאחר התאונה וכן גם בחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה, עולה שלרכב הפורד נגרמו נזקים בכנף הימני אחורי וכן למכסה של פתח מילוי הדלק (ראו חוו"ד שמאי שצורפה לכתב התביעה וכן התמונות ת/2). מכאן התביעה.

הנתבע הגיש כתב הגנה וכן תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו למשאית. הנתבע העיד בפני וטען שבעת היותו בנתיב הימני, רכב הפורד שהיה בנתיב השמאלי נצמד למשאית, הנתבע צפר, רכב הפוקוס ניסה לברוח עם התיישרות קלה ופגע בפגוש הקדמי של המשאית מצד שמאל (פרוט' עמ' 4 ש' 3-5). מעבר לעדותם של נהגת רכב הפורד והנתבע, לא הובאו עדים נוספים.

נהג רכב המשאית העיד כי לא ראה את רכב הפורד במראה השמאלית, וכן גם לא ראה אותו לפניו או מאחוריו. כמו כן, הסביר כי מאחר והמשאית היא רכב גבוה, הרי שלנהג המשאית ישנן נקודות עיוורון שבהן לא ניתן לראות רכב נמוך יותר שנוסע בצמוד למשאית. כמו כן, הבהיר שהמראה שלצד הנהג לא בהכרח מגלה את הרכב שמתחתיו (פרוט' עמ' 5 ש' 12-16). עדותו זו, יחד עם המיקום של הפגיעה ברכב הפורד בצד הימני אחורי, מובילים אותי למסקנה שהאשם לקרות התאונה רובץ לפתחו של הנתבע. יהיה זה בלתי סביר שרכב הפורד, במהלך נסיעה, יסטה רק מהצד האחורי שלו. לרכב הפורד לא נגרם נזק בחלק הקדמי שלו. לפיכך, הנתונים הנ"ל מתיישבים יותר עם האפשרות שנהג המשאית סטה מנתיב נסיעתו לתוך נתיב נסיעתו של רכב הפורד מאשר להיפך.

בנסיבות אלה, החלטתי לקבל את התביעה של התובעת כנגד הנתבע וכן החלטתי לדחות את התביעה שכנגד שהגיש הנתבע. יצוין כי הנתבע הבהיר במהלך עדותו בבית המשפט כי המשאית לא תוקנה בפועל, אלא רק שופצה קוסמטית ונמכרה במחיר דומה לזה גם אילולא המכה. כמו כן, המשאית נמכרה בשכלול עם העסק ולא כיחידה נפרדת. משקבעתי כי האחריות לאופן קרות התאונה חלה באופן בלעדי על הנתבע, הרי שהדברים שהוספתי לעיל לעניין הנזק נאמרים מעבר לנדרש ולמען הבהרת עובדות האירוע בלבד.

ב"כ הנתבע הצהיר כי אין בכוונתו לחקור את השמאי מטעם התובעת, (פרוט' עמ' 3 ש' 27) ולפיכך הנזק שמתואר בחוו"ד השמאי איננו במחלוקת.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את כל הסכומים שלהלן:

8,940 ₪ בגין נזק לרכב הפורד עפ"י דו"ח שמאי.

400 ₪ בגין דמי שמאות.

600 ₪ בגין 3 ימי השבתה לרכב הפורד (נושא זה זכה להתייחסות בחוו"ד שמאי).

347 ₪ בגין אגרת בית משפט.

300 ₪ בגין שכר העדה מטעם התובעת.

1,300 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ' סיון תשע"א, 22 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: