פסק דין
1.בפני תביעה שטרית על סך 29,615 ש"ח (לא כולל הוצאות), שהוגשה לביצוע בהוצאה לפועל על ידי המשיב, מר יצחק דמתי (להלן לשם הנוחות: "התובע") כנגד המבקשת, הגב' שרה אייל (להלן: "הנתבעת"), עפ"י שטר חוב.
2.הנתבעת הגישה התנגדות, והתקיים בפני ביום 13.1.2010 דיון בלתי פורמאלי בהתנגדות, במהלכו עלו עיקרי הדברים הבאים:
א.טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן, כי בשנת 2003 שכרה דירה מאת התובע, ביחד עם אחד, מר יצחק בוסי (להלן: "בוסי"), ואת שטר החוב נתנה להבטחת התחייבויותיה. באמצע שנת השכירות עזבה את הבית ובוסי נשאר לגור בה. החוב היחיד הידוע לה שנותר בקשר לאותה שכירות הוא חוב עבור מים, שנגרם עקב נזילה של מים מצנרת הנכס. למיטב ידיעתה, מקור החוב הוא בעיקרו בתקופה שאחרי עזיבתה את הדירה, הוא באחריותו של התובע כבעל הנכס, וממילא אינו יכול להיות גבוה יותר מכ-14,000 ש"ח, נכון לסוף תקופת השכירות.
ב.טענות התובע, בקליפת אגוז, הן, כי לאחר פתיחת התיק, ולפני הדיון, הגיע להסדר עם חברת "מי נתניה", לפיה שילם להם 10,000 ש"ח לסילוק חוב המים שבעטיו הגיש את השטר לביצוע, וכי לפיכך אינו דורש יותר מתשלום זה; כי הנתבעת חידשה את חוזה השכירות לשנה נוספת, ולכן לא יתכן כי עזבה באמצע התקופה; כי לא היתה נזילה, וככל הידוע לו יתכן שהיה שימוש מופרז במים בתוך הדירה.
3.כאמור לעיל, הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי. בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.
4.כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).
5."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).
6.מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.
7.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), עיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,800 ש"ח לסילוק סופי ומוחלט של טענות התובע בקשר עם שטר החוב.
8.סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
בתוך תקופת 30 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל.
המזכירות תשלח העתק החלטה זו לצדדים.
ניתן היום, ב' שבט תש"ע, 17 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.