דמיש ואח' נ' בוטח

פסק דין

רקע

1.בפני תביעה לפינוי וסילוק יד.

הבניין נשוא התביעה נמצא ברחוב נחלת בנימין 13 תל אביב (להלן: "הבניין").

הבניין הינו בן שלוש קומות: קומת קרקע המשמשת למסחר, ושתי קומות עליונות בהן נמצאות דירות מגורים.

הנתבע מחזיק כדייר מוגן בחנות בקומת הקרקע ובשתי דירות מגורים בקומה הראשונה (החנות והדירות יקראו להלן: "המושכרים").

במאמר מוסגר יצויין, כי חוזה השכירות לא הוגש כראיה.

תמצית טענות התביעה

2.כל אחת מהתובעות היא בעלים של מחצית מהבניין.

הנתבע נטש את המושכרים, חדל להחזיק בהם והעביר שלא כדין וללא הסכמת התובעות את החזקה במושכרים לאחרים.

תמצית טענות ההגנה

3.בכתב ההגנה טען הנתבע כדלקמן:

כי קיבל את אישור בא כוחן או שלוחן של התובעות להשכיר את המושכרים בשכירות משנה.

אישור זה ניתן בעבר וחודש שוב בשנת 2005. מאז מושכרים המושכרים בשכירות משנה בהסכמת התובעות ובידיעתן.

מאחר שהיה צורך בהשקעות כבדות במושכרים ובחלקים החיצוניים להם, בשיעור של 175,000 ₪, סוכם כי הנתבע יהיה פטור מהעברת חלקם של הבעלים עד לכיסוי הוצאות אלה, עד לתום חמש שנים ממועד תחילתה של השכרת המשנה, ולאחר מכן, ישלם הנתבע את חלקו של הבעלים לפי אותו יחס שנהג בעבר.

לחילופין, עתר הנתבע למתן סעד מן הצדק.

4.לאחר תום שמיעת הראיות ולאחר שהוגשו סיכומי התביעה, החליף הנתבע ייצוג משפטי ובא כוחו הגיש בשמו שורה של בקשות.

בין הבקשות, הוגשה בקשה למחיקת התביעה על הסף ולמתן ארכה להגשת סיכומי הנתבע עד להכרעה בבקשה. העתירה האחרונה נדחתה, אך הותר לנתבע להתייחס לתגובת התובעות ביחס לבקשה לסילוק על הסף, בסיכומים מטעמו.

טענתו המרכזית של הנתבע, כפי שבאה לידי ביטוי בבקשה לסילוק על הסף, כמו גם בסיכומיו, היא לעניין מעמדם של התובעות ושל בא כוחן, עו"ד ונגלניק.

המסגרת הראייתית