דמירל נ' דור-חיים

פסק דין

1.ביום 15.12.12, שבת בשעות הצהריים, ברחוב העבודה בחדרה, ננשך כלבה של התובעת ובעקבות כך נזקק לניתוח, אשפוז וטיפול תרופתי.

2.לטענת התובעת, באותו יום היא יצאה עם הכלב אל הרחוב ובעת שנכנסה אל בית שכנתה, "3 כלבים גזעיים גדולים התנפלו עליו, חתכו לו את הבטן לשניים ונשכו אותו".

3.בכתב התביעה שהוגש מטעמה, טענה התובעת כי שכנים שניסו לעזור השליכו אבנים לעבר אותם כלבים וכי אחד מהשכנים ננשך בעצמו כשבקש לסייע לכלב שלה. למחרת הארוע – כך לטענתה – הסתבר לתובעת כי הנתבע הינו בעליהם של הכלבים וכשניגשה אל ביתו, היא אכן ראתה במקום "שלושה כלבים ענקיים גזעיים". בשיחה עם הנתבע הוא אמר לה ש"זוהי תקופת הייחום של הכלבים" ובחלוף כשלושה שבועות, משחזרה אליו ודרשה את השתתפותו בעלות הטיפול בכלב שלה, אמר לה הנתבע "שאין לו כסף, שיבדוק ויחזור אליה". משלא עשה כן, החליטה התובעת להגיש נגדו תביעה זו שבמסגרתה עותרת היא לחיובו בתשלום פיצוי בסך 9,000 ₪.

4.הנתבע, המאשר כי במועד הארוע נשוא התביעה הוא החזיק בשתי כלבות (אם ובתה), הכחיש את טענות התובעת וטען כי יום לאחר הארוע היא אכן הגיעה לביתו, אך סיפרה לו שבמהלך השבת היתה בטיול וכי עם שובה הביתה ספרו לה שכניה שהכלב שלה ננשך.

5.לנוכח העובדה שבדיון הראשון שהתקיים בפני בתביעה זו חזר הנתבע על הטענה לפיה התובעת סיפרה לו כי ביום הארוע היא היתה בטיול ואילו היא מצידה הכחישה טענה זו וחזרה על גרסתה לפיה שכנים שהיו עדי ראיה לארוע הנשיכה הם שספרו לה אודות נסיבותיו של ארוע זה וציינה כי הם מוכנים לבוא להעיד, קבעתי מועד נוסף אשר יוחד לשמיעת עדויות אלה.

6.דא עקא, שגם לדיון הנוסף שנקבע, התייצבה התובעת לבדה ואמרה:

"אני הייתי צריכה להביא עדים ובאמת שלושה היו צריכים להגיע

אך השעה היתה קשה, אחת מורה שעובדת על שעה 16:00. יש אחד

שהפריד בין הכלבים והוא מוכן להעיד, אם אפשר דרך הטלפון....".

מיותר לציין כי על אף שמועד ושעת דיון זה היו ידועים לתובעת זמן רב מראש, היא לא טרחה לפנות אל בית המשפט ולבקש את שינוי השעה.

7.הנטל להוכיח את עילת התביעה, הווה אומר את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות תובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". 

במצב הדברים המתואר לעיל, משהתובעת נמנעה מהבאת עדיה ואישרה עוד במהלך הדיון הראשון כי הכלב שלה הסתובב ברחוב כשהוא לא קשור וכי כלבה נוספת ששמה "רונה" היתה אף היא ברחוב בעת הארוע, הרי שהיא לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי דווקא הכלבים בהם החזיק הנתבע באותה עת הם אלה שפגעו בכלבה.

8.התוצאה היא אם כן, שהתביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע אשר התייצב לשני הדיונים, ותשלם לו סך של 600 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: