דמי שימוש בדירה משותפת

בפני בית הדין תביעת הבעל לדמי שימוש ראויים בנכס משותף.

רקע

רוב הדיונים בתיק זה התנהלו בפני הרכבים קודמים של בית הדין, וכן התקיימו הליכים בערכאות שונות, הן בבית הדין הגדול והן בבג"ץ.

הצדדים נישאו זה לזה כדמו"י ביום 21.12.87, ונולדו להם שלושה ילדים [ת'] (יליד 2.9.88) [ב'] (2.8.91) ו[ז'] (6.2.00).

לבית הדין הוגשה ע"י האישה תביעת גירושין ובכרוך לה תביעת רכוש, כאשר הדיונים בנושא הרכוש מתקיימים בבית הדין החל משנת תשס"ו (2006).

הצדדים התגרשו בגט פיטורין ביום ז' באייר תשס"ח (12.5.2008).

בין הצדדים נחתם הסכם בסיוע בית הדין הגדול שקיבל תוקף פס"ד ביום ט' בטבת תשס"ט (5.1.2009).

בהסכם הגירושין נקבע כדלהלן:

דירת הצדדים הנמצאת ב[...] (להלן: הדירה) תוצע למכירה בשוק החופשי כפנויה לכל המרבה במחיר, בתוך שלושה חודשים.

לאישה זכות לרכוש את חלקו של הבעל בהתאם להערכת השמאי מיום 16.7.2007, בסך כולל של 250,000 $, כזכות קדימה במהלך תקופה זו.

ככל שהדירה לא תמכר ו/או האישה לא תרכוש את חלקו של הבעל בתקופה האמורה, תיערך התמחרות בין הצדדים תוך 14 יום.

ובאם הצדדים לא ירכשו האחד חלקו של השני בהתמחרות, ימונו באי כוח הצדדים (עורכי הדין) ככונסי נכסים למכירת הדירה.

הצדדים מקבלים בקניין סודר מהיום סודר מהיום.

הצדדים מבקשים מבית הדין הנכבד לאשר הסכם זה ולתת לו תוקף של פסק-דין.

יש לציין שבהסכם שנכרת בין הצדדים אין ויתור כללי על תביעות.

לאחר אישור ההסכם ניתנו החלטות נוספות בבית הדין האזורי. כאשר הוגש ערעור על ידי ב"כ קודמת של האישה עו"ד גבי ברנדס ולאחר מכן, הוגשה אף עתירה לבג"ץ.

בעתירתה טענה ב"כ האישה לחוסר סמכות של בית הדין הרבני לדון בנושא הרכוש לאחר חתימת ההסכם.

ביום כ"א באדר תשע"ה (27.03.11) דחה בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את עתירת האישה על הסף, כאשר העותרת חויבה בהוצאות משפט, בין השאר קבע בית המשפט העליון כדלהלן: